בר"ע 47195-02-23

תקציר

ההחלטה הנבחנת היא בקשת רשות ערעור על פסק דין שהורה לוועדה לדון בבקשת המערער להערכת הפיברומיאלגיה שלו. הוועדה הפנתה את הפונה לראומטולוג, אשר הגיע למסקנה כי המסמכים הרפואיים אינם תומכים באבחנה של פיברומיאלגיה הקשורה לתאונה שנתיים קודם לכן. חוות הדעת של הראומטולוג התבססה על סקירת ההיסטוריה הרפואית של המבקש, כולל מכתב מד"ר סוהיל, ולא מצאה קשר סיבתי בין התאונה לבין הפיברומיאלגיה לכאורה. המבקש טען כי הוועדה פגעה בזכות הטיעון בכך שלא אפשרה לו לטעון לאחר קבלת חוות דעתו של הראומטולוג, אך סגן הנשיא מצא כי למבקש כבר ניתנה הזדמנות נאותה לטעון בפני הוועדה והראומטולוג. בנוסף, ציין המשנה לנשיא, כי טענות המבקש בדבר הרלוונטיות של חוות דעתו של ד"ר הנדי וההסתמכות על "מסמכים מוקדמים" אינן משכנעות. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, וסגן הנשיא קבע כי אין סיבה להוצאות.