ע"א 9396/07

תקציר

במקרה דנן בתביעת המערערים לפיצויים, קבע בית המשפט לקיים את החלטת בית משפט קמא, תוך שהוא מדגיש את חוסר הראיות של המערערים להוכחת נזקים. המערערים חלקו על העדפתו של בית משפט קמא את חוות הדעת החשבונאית על פני חוות דעת שמאית, אשר לדעתם טעתה בהערכת הוכחת הנזק שביצעו. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי בית משפט קמא העריך באופן סביר את מכלול הראיות, ולא הסתמך רק על עמדות רואי החשבון שהגישו המשיבים. הסתמכותם של המערערים על הנחיות מס הכנסה ללא נתונים קונקרטיים בדבר רווחי העסק בפועל או הוכחת בעלות לגיטימית במטלטלין החלישה את מעמדם. בנוסף, הפעילות העסקית, ובפרט עסקי ההובלה והמוסך, התנהלה שלא כדין ללא הרישיונות הנדרשים, מה שהפך את המערערים לבלתי זכאים לפיצוי בגין פעולות אלה, בהתאם לדיני ההפקעות. בית המשפט הוסיף וקבע, כי הסכם גישור ליישוב סכסוכי פיצויים אינו מזכה אוטומטית את המערערים בתמורה בגין פעולות בלתי חוקיות, שכן הסכמה כזו תתנגש עם עקרונות משפטיים נגד פיצוי על פעילות בלתי חוקית. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות משפט עבור המשיבים. החלטת בית המשפט הייתה מוסכמת על כל השופטים היושבים בדין.