ע"א 7951/19

תקציר

השאלה המרכזית הנוגעת להחלת חוק משק הגז הטבעי על רישיונו של עוסק קיים במשק הגז, היא האם חל עליו ההסדר הקבוע בסעיף 21. סעיף זה קובע כי במקרה של ביטול רישיון או פקיעתו, יועברו הנכסים לבעלות המדינה. על בית המשפט לפרש את כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף זה, שכן היא אינה נזכרת במפורש בסעיפים המתייחסים לעוסקים קיימים. ההנחה היא שכאשר החוק מונה התיישנות, הוא חל בכל המקרים האחרים. הואיל וסעיף 21 אינו בין המגבלות הנזכרות בחוק, חזקה כי הוא חל כאן. חזקה זו מתחזקת נוכח העובדה שהכנסת קבעה במפורש כי הסדר זה חל על כלל בעלי הרישיון, ותכלית החוק – להבטיח את רציפות השירות ולמנוע פגיעה בציבור – מחייבת את החלתו של סעיף זה על עוסקים קיימים. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי למדינה הזכות להשתלט על נכסיה של גזטיב, עוסק קיים, ללא תמורה, כפי שהייתה רשאית לעשות כן על פי דין. זאת ועוד, פרשנות החוק אינה שוללת את האפשרות לזכאותה של גזטיב לפיצוי בגין התנהלות המדינה במישור החוזי, אולם לא נטען על ידי גזטיב. לפיכך, הערעור נדחה.