ת"פ 59011-05-13

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבני זוג שהעסיקו שני עובדים זרים ללא היתר, מה שנחשב לעבירה כלכלית. בני הזוג הודו במיוחס להם. המדינה דרשה לגזור על כל נאשם עונש בנפרד, כולל קנסות נפרדים. עם זאת, השופט קבע כי מאחר שהעבירה בוצעה ממניעים כלכליים והיטיבה עם היחידה הכלכלית המשותפת של בני הזוג, יש לראות בהם יחידה כלכלית אחת לצורך גזר הדין. השופט ביסס החלטה זו על מדיניותה ארוכת השנים של המדינה, שראתה בזוגות יחידה כלכלית אחת במקרים כאלה, ועל אופי העבירה. כמו כן, הדגישה השופטת את חשיבות פרסום השינויים במדיניות הענישה בגין עבירות מנהליות, וציינה כי היעדר הפרסום חותר תחת עקרון החוקיות, הוודאות המשפטית והשקיפות. מאחר שלא הייתה התרעה מוקדמת על עמדתה החדשה של המדינה, ובהתחשב בערעורים התלויים ועומדים של בית הדין הארצי לעבודה במקרים דומים, החליטה השופטת לדבוק במדיניות הקודמת. לפיכך, לא הוטלו על בני הזוג קנסות נפרדים, והוטלה עליהם רק התחייבות אחת להימנע מביצוע העבירה. השופט סיכם בהדגישו כי העיצום הכספי הוא רק היבט אחד של הענישה, לצד החובה להימנע מביצוע עבירות נוספות. פסק הדין הטיל קנס של 34,000 ₪ על הנאשם הראשון, כאשר צו ההתחייבות יופקד תוך 30 יום.