ת"א 565/03

תקציר

בתיק משפטי שעניינו בקשה להבאת ראיות לסתור פסק דין פלילי, דן בית המשפט בתביעת נזיקין בגין תקיפה שהגיש המשיב נגד המבקשים, אשר הרשעתם הפלילית בחבלה חמורה נבעה מהסדר טיעון. בתחילה הוקפא ההליך הפלילי נגד המבקשים, אך בהמשך נפתח מחדש, וכתוצאה מכך הורשעו המבקשים על סמך הודאתם. המשיב תבע פיצויים, תוך שימוש בהרשעה זו כראיה לכאורה לפי סעיף 42א לפקודת הראיות. המבקשים ערערו בטענה כי הודאתם נגבתה בשל פגמים בחקירה, וביקשו להציג ראיות סותרות, תוך ציון התנהלות משטרתית לקויה ועברו האלים של המשיב. הם טענו לרשלנות תורמת מצד המשיב ועמדו על הצורך לתקן עיוותי דין פוטנציאליים. בית המשפט הכיר בכוונתו של סעיף 42א לקיים פסקי דין פליליים כראיה בהליכים אזרחיים, אך ציין חריגים שבהם הסדרי טיעון נערכו בטרם עת, בטרם הוצגו כל הראיות. נוכח החריגות בגישתה של התביעה, לרבות ביטול כתב האישום נגד המשיב בלבד ועברו הפלילי המשמעותי, התיר בית המשפט למבקשים להציג ראיות חדשות, לפי סעיף 42ג, לשם עשיית צדק. למרות קבלת בקשה זו, לא נפסקו הוצאות, תוך שימת דגש על מאמץ לאזן בין היושרה הפרוצדורלית המשפטית לבין הצורך לטפל בעוולות פוטנציאליות הקשורות להרשעה הפלילית.