בצה"מ 42627-12-20

תקציר

פסק הדין דן בחוקיות הוצאת צו הריסה מנהלי חדש לבנייה שהייתה כפופה בעבר לצו ישן שלא מומש. המחלוקת המרכזית נסובה סביב פרשנותם של סעיפים 222(ב) ו-224 לחוק התכנון והבניה, המכתיבים את לוחות הזמנים וההארכות לביצוע צווי הריסה. המבקש טוען כי תכליתם של צווי הריסה מנהליים, כחלופה מהירה להליך הפלילי, מונעת הוצאת צווים מרובים לאותה בנייה. עוד הם מדגישים כי מתן אופציה כזו יהפוך את סעיף 224 לחסר משמעות. עם זאת, פסיקותיו הקודמות של בית המשפט, לרבות רע"א 47/92 וע"א 3187/15, ביססו את יכולתה של הרשות להוציא צווים עוקבים כל עוד מתקיימים התנאים שנקבעו. כמו כן נשקל תיקון 116 לחוק, שמטרתו לשפר את הליכי ההריסה ולצמצם את משך הזמן שבו הבנייה הבלתי חוקית נמשכת. בית המשפט המחוזי, בערעור 49046-08-19, תומך בעמדה זו וקובע כי יש לבחון כל צו לגופו, במיוחד כאשר הצו הקודם פקע מבלי שבוצע. עם זאת, פסק הדין מכיר בכך שיש גבול לגישה זו. כאשר לא מוצתה מסגרת הזמן של צו קיים, הוצאת צו חדש מיותרת וסותרת את כוונת החוק. לפיכך, השופט פוסק לטובת המבקש, ומבטל את הצו החדש. עם זאת, השופט מדגיש כי טעויות מנהליות של המשיב אינן צריכות להצדיק מתן תגמול לעבריינים. במקום זאת, יש להתמקד באכיפת החוק, מה גם שהבנייה המדוברת הייתה בלתי חוקית ולא ניתן היה להכשיר אותה. משכך, נעתר השופט לבקשת המבקש, אך מציין כי המשיב עדיין יכול לבקש ארכה לביצוע הצו הישן, וטרם חלפה הארכה האפשרית לצו זה בשישה חודשים.