ת"פ 54562-06-23

תקציר

גזר הדין המדובר נוגע בשורה של עבירות פליליות הכוללות הצתה, איומים, פריצה והפרת צו חוקי. בית המשפט שקל בכובד ראש את נסיבות העבירות ואת מדיניות הענישה הרווחת. בעבירת ההצתה מביא בית המשפט בחשבון את חומרת הנזק שנגרם, את הקלות שבה ניתן לבצע עבירה כזו ואת אופייה האלים והמאיים. העונש על עבירה זו, שהעונש המרבי עליו הוא 15 שנים, צריך לשקף שיקולי גמול והרתעה, ובית המשפט קובע כי עונש של בין 18 ל-36 חודשי מאסר הוא הולם. אשר לעבירת האיומים, הפגיעה שהיא גורמת לשלוות נפשו של הקורבן והפגיעה באוטונומיה שלו מצדיקות עונש של מאסר מותנה לצד שירות לתועלת הציבור, או עד תשעה חודשי מאסר. בתוך כך, עבירות הפריצה, שחדרו לתחושת הביטחון והפרטיות של הקורבנות, ראויות לעונש שנע בין חמישה ל-15 חודשים על הפריצה לבית הכנסת, ושמונה עד 24 חודשים על הפריצה לבית. מדיניות הענישה בגין הפרת צו היא מקלה יותר, ונעה בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר, אותם ניתן להגיש גם כעבודות שירות. מספר גורמים מחמירים משפיעים על גזר הדין במקרה זה. עבירות האיומים וההצתה היו מתוכננות, ועבירת ההצתה בפרט עלולה הייתה לגרום לנזק משמעותי, שכן מעשיו של הנאשם כוונו כלפי דירת מגורים בה התגוררו המתלונן וילדיו. יתר על כן, חלקו של הנאשם בכל העבירות היה בלעדי ומכוון. גם עברו הפלילי הקודם, הכולל עונשי מאסר ארוכים, מכביד מאוד לטובת ענישה מחמירה. לעומת זאת, כמה נסיבות מקלות מוכרות. גילו המתקדם של הנאשם, קבלת האחריות שלו והחיסכון במשאבים שיפוטיים כתוצאה מכך, נסיבות חייו הקשות ובעיות ההתמכרות שלו, כל אלה נלקחים בחשבון. עם זאת, היעדר חרטה אמיתית והסיכון הגבוה לפגיעה חוזרת גוברים על גורמים מקלים אלה. לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, גזר בית המשפט על הנאשם בסך הכל 56 חודשי מאסר, לצד פיצוי כספי לקורבנות. עונש זה נופל בתוך החלק התחתון של השליש העליון של מתחמי הענישה המתאימים לכל עבירה. בנוסף, בית המשפט מורה כי עונשי מאסר על תנאי קודמים ירוצו במקביל, כאשר חלק מהחודשים ירוצו במצטבר, כך שעונשם הכולל הוא 60 חודשי מאסר. על הנאשם נגזרו גם מספר עונשי מאסר על תנאי, שיופעלו רק אם ישוב לבצע עבירה בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. לבסוף, פסק הדין מסתיים בהדגשת הצורך של הנאשם לעסוק בתכניות שיקום במהלך מאסרו ובהבעת תקווה לחזרתו העתידית לחיים שומרי חוק.