ע"פ 4367-09-16

תקציר

יש לדחות את הערעור, שהוגש על ידי נאשמים שהורשעו בעבירות מס, במלואו. חלק ניכר מטענות הנאשמים חרגו מתחום הערעור ולא הצביעו על טעות כלשהי בהכרעת הדין, שכן הן התבססו על ראיות שלא הוצגו בפני בית משפט קמא. גם טענת הנאשמים כי התביעה לא הציגה תמונה ראייתית מלאה לא הייתה משכנעת, שכן התביעה לא נדרשה להציג את כל חומרי החקירה ולנאשמים ניתנה הזדמנות להציג ראיות חיוביות אך לא עשו כן. בית המשפט לא מצא טעם בטענות הנתבעים לערער על השימוש בראיות נסיבתיות בהכרעת הדין, במיוחד נוכח הראיות הנסיבתיות המשמעותיות המצביעות על זיוף החשבוניות ששימשו לניכויי מס. הנאשמים גם לא הצליחו להסביר את הראיות הנסיבתיות או לתמוך את טענותיהם בראיות חיצוניות. זאת ועוד, עדויותיהם הסותרות של הנאשמים ואי חקירתם עדים מסוימים חיזקו את ראיות התביעה. היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירות הוכח דיו, ונדחתה אף טענת ה"השתק" המבוססת על הרשעתו של עד. לבסוף, בית המשפט מצא כי העונש שהוטל על הנאשמים היה סביר וראוי בהתחשב באופי העבירות ובנזק שנגרם. לפיכך, הערעור נעדר נימוקים ממשיים להצלחה, ובית המשפט החליט לדחות אותו תוך שהוא מקיים את הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא.