ע"א 515/83

תקציר

במקרה דנן דן בית המשפט העליון בערעור על תאונת בנייה בה נפגע המערער, פועל, קשה לאחר שנפל מהקומה השלישית עקב כשל במעקה. המעקה נבנה בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה, תשט"ו-1955, אך אלה לא פירטו את חוזק החומרים הנדרש. בתחילה הורשע קבלן המשנה בעבירות פליליות בגין הפרת תקנות, אך בית המשפט האזרחי דחה טענה זו ובמקום זאת מצא רשלנות מצד המשיבים. נקבע כי על המעסיקים חלה חובת זהירות להבטחת מקום עבודה בטוח, המשתרעת מעבר לעמידה גרידא בתקנות הקיימות; לכן, אם הם מתקינים גופי תאורה לא בטוחים, הם עדיין עלולים להיות רשלניים. בית משפט קמא פסק פיצויים למערערת, אך לאחר ניכוי תשלומי ביטוח לאומי, הפיצויים בטלים. בערעור, בעוד שבית המשפט העליון הסכים כי הסכומים המקוריים לא היו מספקים, הוא דחה טענות לרשלנות תורמת מצד המערערת ולהחרגת ניכויי ביטוח. הוחלט כי יש להגדיל משמעותית את הפיצוי בגין אובדן השתכרות וכאב וסבל. התיק הוארך לצורך הערכה מחודשת של חישובי הביטוח הלאומי בהתבסס על דוחות אקטואריים שעלולים להיות פגומים. בנוסף, הוגדל שכר טרחת עורך הדין שנפסק למערערת. הערעור הנגדי של המשיבים נדחה, תוך שהוא קובע כי האחריות לפציעות מתמשכות וקשות מוטלת עליהם עקב רשלנות, למרות עמידה בתקנות.