ת"א 961/02

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישו שישה תובעים שביקשו להכיר בהם כבעלים של חלקים מסוימים בחלקת קרקע. הם טענו כי רכשו את הקרקע מהנתבע 1, אשר ערער על תוקפם של ההסכמים. התיק הסתבך על ידי הנתבע 3, אשר טען כי יש לו זכות קודמת במקרקעין על בסיס הסכמי אופציה עם הנתבע 1. השופט פתח את דבריו בשרטוט ההיסטוריה הפרוצדורלית של התיק וטענות שני הצדדים. התובעים טענו כי כל אחד מהם התקשר בהסכמים עם הנתבע 1 לרכישת חלקים מהמקרקעין, ואילו הנתבע 1 טען כי חלק מהחתימות על ההסכמים היו מזויפות וכי הסכמים אחרים בוטלו עקב אי תשלום. הנתבע 3, אשר קיבל רשות להצטרף לתביעה, טען כי הייתה לו זכות קודמת במקרקעין מכוח הסכמי אופציה עם הנתבע 1. בבחינת חומר הראיות ציינה השופטת כי הכחשת ההסכמים על ידי נאשם 1 לוקה בחוסר אמינות וכי התובעים עשו מאמץ כן להביא ראיות משכנעות, לרבות עדויות עדים התומכות בגרסתם לאירועים. מנגד, עדותו של נאשם 1, כעדותו היחידה של בעל דין, לא הייתה אמינה. השופטת נחה דעתה כי ההסכמים בין התובעים לבין הנתבע 1 היו אותנטיים וכי התובעים מילאו את התחייבויותיהם על פי ההסכמים. באשר לטענתו של נאשם 3, השופט מצא את המסמכים שהוגשו כראיה כחשודים והגיע למסקנה כי הם נוצרו במיוחד לצורך המשפט. יתר על כן, הסכמים אלה הקנו לנתבע 3 זכות לתפוס חזקה במקרקעין רק אם לא נפרעו כבטוחה להלוואה, ולפיכך לא העניקו לו זכות מוחלטת בקרקע. עוד ציינה השופטת כי הנתבע 3 לא נקט בצעדים הנדרשים כדי להגן על זכויותיו הנטענות, ומשמעות הדבר היא שזכויות התובעים גברו. לסיכום, פסק השופט לטובת התובעים והכיר בזכותם להירשם כבעלים של חלקי החלקה המפורטים בהסכמים שלהם עם הנתבע 1. הנתבע 1 חויב לשאת בהוצאות התובעים, ואילו הנתבע 3 חויב אף הוא לכסות חלק מהוצאות התובעים. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים, והשופטת התנצלה על העיכוב במתן פסק הדין בשל תקלה במזכירות.