ת"א 21816-12-24

תקציר

במסגרת ת"א 21816-12-24, בית משפט השלום ברמלה (השופטת קרן אביסרור) דן בבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. ההחלטה מתמקדת בשאלה האם קיימת "ראשית ראיה" המצדיקה מינוי מומחים בתחומים אלו, לאור חוות דעתו הראשונית של המומחה האורטופדי שמונה מטעם בית המשפט. **עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **"ראשית ראיה" כפתח למינוי מומחה:** בית המשפט מדגיש את הדרישה הבסיסית להצגת "ראשית ראיה" הן לנזק והן לקשר הסיבתי בינו לבין התאונה, על מנת להצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בהתאם לסעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). 2. **גישה מקלה בהוכחת נזקים רפואיים:** בהתאם להלכה הפסוקה (כפי שמופיעה בפסק הדין, למשל ברע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד קוואסמה), נוקטים בתי המשפט בגישה מקלה ביחס לרף הראייתי הנדרש לצורך מינוי מומחה רפואי, ובפרט להוכחת יסוד הקשר הסיבתי. גישה זו נועדה למנוע חסימה מוקדמת של דרכו של הנפגע להוכחת נזקיו, שכן לא עומדת לרשותו אפשרות אחרת להוכחת עניין שברפואה. 3. **חשיבות המלצת מומחה בית המשפט:** נקודה משמעותית בהחלטה היא הכרה בכך שהמלצה של מומחה שמונה מטעם בית המשפט (במקרה זה, המומחה בתחום האורטופדיה) בדבר הצורך במינוי מומחה נוסף, עשויה להוות את "ראשית הראיה" הנדרשת. בית המשפט קובע כי אין להתעלם מהמלצות אלו, גם אם המומחה המקורי לא התבקש במפורש להביע דעה על הצורך במינוי מומחה בתחום ספציפי. הדבר מתבסס על פסיקות עקביות (כמו רע"א 9246/16 ורע"א 3007/12). 4. **התמודדות עם טענות התנגדות של הנתבעת:** בית המשפט מתייחס באופן מפורט לטענות ההתנגדות שהעלתה הנתבעת, לרבות: * **"תאונה קלה" וחוסר פגיעה נוירולוגית אובייקטיבית:** נקבע כי אף אם התאונה נראית "קלה" ואין תיעוד לפגיעה נוירולוגית אובייקטיבית מיד לאחר התאונה, המלצת מומחה האורטופדיה לבירור נוירולוגי מהווה ראשית ראיה מספקת. * **EMG כ"ראשית ראיה":** הנתבעת טענה כי בדיקת EMG כשלעצמה אינה מהווה "ראשית ראיה". בית המשפט לא מתייחס ישירות לטענה זו לגבי ה-EMG הספציפי, אך מסתמך על המלצת המומחה האורטופדי כראשית ראיה. * **"חוות דעת אסורה" ואי סדרים במסמכים:** בנוגע למסמך מתחום הפסיכיאטריה, הנתבעת טענה כי מדובר במסמך "מוזמן" ו"אסור". בית המשפט דוחה טענה זו, תוך שהוא קובע שהמסמך אינו עומד בהגדרת "חוות דעת" כמשמעותה בחוק הפלת"ד ובפסיקה (סעיף 6א לחוק הפלת"ד ותקנותיו), וכי אינו נושא סממנים של חוות דעת רשמית. הדבר מהווה חידוש מבחינת הניתוח הפורמלי של המסמך. 5. **התמודדות עם הימנעות מפנייה לטיפול בתחום הנפשי:** בנוגע לתחום הפסיכיאטריה, בית המשפט מאמץ גישה מקלה, המוכרת בפסיקה (רע"א 963/13), לפיה הימנעות מפנייה לטיפול פסיכיאטרי סמוך לאחר התאונה אינה בהכרח מעידה על היעדר ליקוי נפשי. בושה, חשש מסטיגמות וסיבות נוספות עשויים להוביל להימנעות זו, ולכן יש לגלות גמישות בבחינת הצורך במינוי מומחה. 6. **הוראות חוק הפלת"ד ותקנותיו בנוגע למומחים:** ההחלטה מתייחסת במפורש להוראות חוק הפלת"ד ותקנותיו (סעיף 6א לחוק, תקנות 8(א) ו-9(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1987) בנוגע לאיסור על צדדים להגיש למומחה מטעם בית המשפט חוות דעת רפואיות, ואף דוחה את בקשת הנתבעת להוצאת מסמך מסוים, כשהוא מנתח אותו על פי הוראות אלו. **לסיכום,** ההחלטה מהווה דוגמה ליישום עקרונות הפסיקה הנוגעים למינוי מומחים רפואיים בתביעות נזקי גוף. היא מדגישה את הגישה המקלה הנדרשת, את חשיבות חוות דעתו של מומחה בית המשפט כמקור ל"ראשית ראיה", ואת הטיפול המנומק בטענות ההתנגדות של הצדדים, תוך ניתוח פורמלי של המסמכים הרפואיים. ההחלטה מקבלת את בקשת התובעת למינוי מומחים בנוירולוגיה ופסיכיאטריה, על בסיס המלצת המומחה האורטופדי ובהתאם לדרישת "ראשית הראיה".