ע"א 36215-01-12

תקציר

השופטים דחו את הערעור בשל הימנעותו של המערער מלהביא ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיו. פסק דינו של בית משפט קמא היה מנומק היטב ומבוסס על קביעות עובדתיות. התובע לא הצליח להוכיח את בעלותו במקרקעין, ומכאן שנטל ההוכחה לא עבר לנתבעים. בית המשפט הכיר בבעלות רשות הפיתוח והאפוטרופוס על הדירה הנדונה, כפי שעולה מרישומי הרישום. יתר על כן, השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי טענת המערער בדבר החזקה השלילית נעדרת שחר, שכן היא הועלתה לראשונה בסיכומים וסתרה את טענתו הקודמת לזכויות קנייניות. בנוסף, המערערת לא הוכיחה תקופת החזקה של 25 שנה לפני החלת חוק המקרקעין בשנת 1970, המהווה תנאי מוקדם להצלחת תביעות החזקה במקרקעין מוסדרים. בית המשפט גם אישר את החלטת בית משפט קמא לחייב את המערער בתשלום דמי שימוש, ודחה את טענותיו בדבר חלוקת הבעלות. השופטים הסכימו פה אחד עם ההמלצות והחליטו לדחות את הערעור, תוך שהם מורים למערערת לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.