ת"א 3129/99

תקציר

התובעת, ילידת 1945, נפגעה בשתי תאונות דרכים נפרדות ותובעת פיצוי בגין נזקי גוף מהנתבעים שהם המבטחים האחראים. התאונה הראשונה אירעה ביום 29.6.97, עת נפגע התובע בעת שירד מאוטובוס והתאונה השנייה אירעה ביום 11.9.97. המומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונות. המחלוקות העיקריות הן לגבי נסיבות התאונה הראשונה, מידת נכויותיו של התובע והאם הן קשורות לתאונות, וגובה הנזק שיש לפצות. השופט מצא כי התאונה הראשונה אכן הייתה תאונת דרכים והנאשם מס' 2 אחראי לה. עם זאת, השופטת לא קיבלה את גרסת התובעת לאירועים בנוגע לפציעתה ביד ימין, וקבעה כי הראיות והעדויות אינן עקביות ואינן אמינות. השופט קבע כי נכותה של התובעת בגין התאונה הראשונה מוגבלת ל-5% נכות בקרסול ימין. באשר לתאונה השנייה, קיבלה השופטת את הערכת המומחה בדבר נכות של 10% בברכה השמאלית של התובעת ודחתה את הטענה כי על התובעת להקטין את הנזק באמצעות ארתרוסקופיה, בהינתן שהרופא המטפל אינו ממליץ עליה. השופטת פסקה לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 10,000 ₪ ו-12,918 ₪ בגין התאונה הראשונה והשנייה, בהתאמה. כמו כן פסק השופט פיצויים בעבר ובעתיד בגין הפסדי השתכרות, עזרה מאחרים והוצאות רפואיות, ופסק לתובע סכומים שונים בגין כל אחד מהם. השופט הורה לנאשם מס' 2 לשלם 37,500 ₪ ולנאשם 4 לשלם 60,918 ₪. הנתבעים אחראים גם לתשלומים הדדיים ולשכר טרחת עורכי דין.