ת"א 799/09

תקציר

התובעת, שנולדה פגה, תבעה את קופת החולים ואת בית החולים בגין רשלנות רפואית, בטענה כי ניתן היה למנוע את לידתה המוקדמת ואת הנזקים הנובעים ממנה. הטענות העיקריות נגד קופת החולים היו אי ביצוע בדיקה רפואית מסוימת (המכונה בדיקה דנית) במהלך מעקב הריון, מה שיכול היה להוביל לאבחון אי ספיקת צוואר הרחם ולמניעת לידה מוקדמת באמצעות קשירת צוואר הרחם. עוד טענה התובעת כי קופת החולים לא לקחה בחשבון גורמי סיכון ללידה מוקדמת והנחתה את אמה בהתאם. באשר לבית החולים, טענה התובעת כי הצוות לא קיבל את הסכמתה מדעת של אמה לטיפול בכך שלא הציג חלופות טיפוליות זמינות הנובעות מגיל ההיריון הצעיר של העובר. השופט בחן כתבי טענות, חוות דעת מומחים, עדויות ומוצגים שהוגשו על ידי שני הצדדים. חוות דעת מומחים מטעם ההגנה נמצאו אמינות יותר ותואמות את סטנדרט הטיפול הרפואי באותה עת. השופט הגיע למסקנה שהתובעת לא סיפקה ראיות מספיקות להוכחת טענותיה. באופן ספציפי, התובעת לא הצליחה להראות כי בדיקה דנית נדרשת על פי אמות המידה הרפואיות הרלוונטיות או כי אמה סובלת מאי ספיקה של צוואר הרחם. בנוסף, חוות הדעת של המומחים הצביעו על כך שביצוע הבדיקה בנוכחות זיהום ברחם - שסביר להניח שהיה לאם - היה מכניס סיכון נוסף. באשר לחבות בית החולים, שוכנעה השופטת כי הצוות הרפואי פעל בסבירות ובהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל. הראיות הראו כי גיל ההריון של העובר אינו ודאי וכי העובר היה ככל הנראה מעל המותר בבעלי החיים, מה שהופך את הפסקת ההריון ללא רלוונטית. התובעת לא הוכיחה כי אפשרויות טיפול אחרות היו מונעות בהכרח את לידתה או משפרות את סיכוייה לשרוד ללא סיבוכים קשים. כמו כן, התובעת לא הוכיחה כי אמה לא עודכנה על מצבה או כי לא נתנה את הסכמתה לטיפול. בסופו של דבר, השופט לא מצא רשלנות רפואית מצד קופת החולים או בית החולים. כתוצאה מכך, נדחו גם טענותיה הנוספות של התובעת בגין הולדה שלא כדין והפרת חוזה, שכן הן הסתמכו על קיומה של רשלנות רפואית. השופטת הכירה בנסיבות חייה המאתגרות של התובעת, אך הגיעה למסקנה כי נזקיה לא נבעו מרשלנות רפואית. לפיכך נדחתה התביעה, ולא הוצא צו הוצאות נגד מי מהצדדים.