עת"מ 55162-12-13

תקציר

העתירה מערערת על העסקתו של המשיב מס' 2 כמפקח בניה עבור המשיב מס' 1, בטענה כי הורשע בעבירות בניה, ולא הוציא לפועל צו בית משפט להריסת מבנה שבנה שלא כדין. הרקע למקרה הוא בשנות התשעים, אז בנה המשיב מס' 2, יחד עם אביו ואחיו, מבנה מגורים על קרקע חקלאית. בשנת 2002 הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע בעבירה והוצא נגדו צו הריסה, אך הוא לא מומש. למרות זאת, המשיב מס' 2 הועסק כמפקח בניה אצל המשיבה מס' 1 בשנת 2007. העותרת כתבה מספר מכתבים למשיבה מס' 1 בה הביעה את מורת רוחה מהעסקה זו, אך לא ננקטה כל פעולה. בסופו של דבר הגיש העותר עתירה זו. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה משום שהעותר לא ניסה למצות הליכים מנהליים אחרים, חל שיהוי בהגשה והעותר נעדר מעמד. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה. בית המשפט קבע כי יש לשמור על זכות העמידה במקרה זה, שכן לא היה קורבן ישיר לפעולת הוועדה שנמנע מלעתור, והסוגיה שהועלתה בעתירה היא בעלת חשיבות ציבורית מספקת. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי החלטת הוועדה להעסיק את המשיב 2 אינה סבירה משום שהיא יוצרת ניגוד עניינים ופוגעת קשות באמון הציבור בממשלה. לפיכך, העתירה התקבלה בתנאי שהמשיב מס' 2 לא יוכל לשמש מפקח פעיל כל עוד הבניין שלו עצמו נותר בלתי מורשה או שצו ההריסה לא יבוצע.