ת"א 29815-01-17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובעים על הסף משני טעמים: מעשה בית המשפט והיעדר סמכות עניינית. ראשית, הסכם פשרה קודם, אשר אושר על ידי בית המשפט ונחתם על ידי המנוח והתובעים 1 ו-7, קבע במפורש כי המנוחה שיעבדה את זכויותיה בעיזבון להבטחת חובותיהם של כל החייבים, לרבות חיובי החברה. לפיכך, התובעים מנועים מלהגיש את התביעה הנוכחית, מה גם שהסכם הפשרה נועד לסיים את כל הסכסוכים הקשורים לעיזבון. טענת התובעים כי הסכם הפשרה נחתם במרמה ובחוסר תום לב על ידי הבנק לא התקבלה על ידי בית המשפט, מה גם שהמנוחה חתמה על ההסכם בנוכחות עורכי דינה, שאישרו את כשירותה, וההסכם קיבל מעמד של פסק דין. שנית, טענת התובעים מבקשת לבטל את ההצהרות וההתחייבויות בהסכם הפשרה לגופו של עניין, שאינו המסלול הפרוצדורלי הנכון. הפעולה הראויה הייתה להגיש תביעה לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין שאישר אותו, דבר שהתובעים לא עשו. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת התובעים כי השעבוד על העיזבון אינו חל על מחסן בית אריזה, שכן נקבע כי המנוחה שיעבדה את המחסן – שנבנה מכספה – כחלק מעיזבונה. לפיכך, התביעה נדחית על הסף והתובעים נדרשים לשלם לנתבעים את הוצאות הנתבעים ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪, בנוסף להוצאות מהחלטה קודמת.