עמ"נ 36468-10-12

תקציר

הערעור מתייחס להשגות מס ארנונה לשנים 2006-2010. הטענה המרכזית שהועלתה בערר היא כי מנהל הארנונה לא השיב להתנגדויות בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות, ולכן יש לקבל את ההתנגדויות ללא כל שיקול דעת לגופן. המשיב טוען כי התשובות להתנגדויות ניתנו בתוך התקופה הקבועה בחוק - בתוך 60 יום - והמועד הרלוונטי לקביעת עמידה במועד האחרון הוא מועד התגובה ולא מועד קבלתה על ידי המתנגד. המשיב מוסיף וטוען, כי גם אם היה שיהוי בתגובה, אין זו סיבה מספקת לקבלת ההתנגדות מבלי לבחון לגופה, ובסמכותו של בית המשפט להימנע מהחלת סנקציה זו במקרה הנוכחי. בית המשפט בחן את השאלה האם אי מתן מענה של המנהל בתוך 60 הימים הקבועים בחוק מחייב קבלת ההתנגדות ללא כל בדיקה נוספת ומצא כי התשובה להתנגדות משנת 2006 התקבלה אצל המערערים מעבר לתקופה של 60 יום, ועל כן יש לראות את ההתנגדות כמתקבלת. באשר לשנת המס 2009, החזיר בית המשפט את הדיון לוועדת הערר כדי לברר האם אכן נתנה ארכה לתגובה, ולגבש את עמדתה בהתאם. בית המשפט דחה את טענת המשיב כי ניתנה ארכה גם לשנת המס 2006, שכן טענה זו לא הועלתה בפני ועדת הערר. לבסוף, ציינה השופטת כי טוב היה בין הצדדים אם היו נמנעים מהחלפת "מחמאות הדדיות", ולכן החליטה שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.