עב"ל 1018/04

תקציר

המקרה שלפנינו נסוב סביב השאלה האם יש לסווג תאונה שאירעה למערערת, מירה ברומן, כתאונת עבודה. התאונה התרחשה בשביל המוביל לביתה, שנמצא על חלקת אדמה בבעלות אביה, המתגורר גם הוא שם, יחד עם בנה בבית נפרד. החצר משותפת לשלושת הבתים ואינה מגודרת, ומאפשרת לעוברים ושבים לעבור דרכה. שאלת המפתח היא האם תאונה זו, שאירעה בדרכה של מירה ברומן לעבודה, יכולה להיחשב כקשורה לעבודה, בהתחשב בנסיבות הספציפיות. פסק דינו הראשוני של בית הדין האזורי קבע כי התאונה התרחשה בתחומי ביתה של מירה ברומן, שם הייתה לה שליטה מלאה על סיכוני דרך פוטנציאליים, ולכן לא ניתן לראות בה תאונת עבודה. עם זאת, שופטת הערעור פסקה לטובתה של מירה ברומן, וקבעה כי אופייה המשותף והלא מגודר של החלקה, יחד עם השימוש בה על ידי עוברי אורח, פירושם שאין לה שליטה בלעדית על השטח. כמו כן, הדגישה השופטת את הצורך לפרש את החוק באופן התואם את המציאות המשתנה, תוך הכרה בכך שהתפתח מושג התעסוקה והיוממות. לפיכך התקבל הערעור, והמוסד לביטוח לאומי חויב לפצות את מירה ברומן ולכסות את הוצאותיה המשפטיות. עם זאת, שני שופטים חלקו על דעת הרוב והיו דוחים את הערעור, תוך הסתמכות על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי כי הדרך הייתה פרטית ונתונה לשליטתו של ברומן.