ת"א 33902-10-17

תקציר

בית המשפט מצא כי תביעת התובעת לדמי התקשרות לא הוכחה, ולכן דחה אותה. התביעה התבססה על גרסת התובע לאירועים, אשר לא נתמכה בשום ראיה מלבד עדותו של התובע עצמו. זאת ועוד, גרסתו של התובע להסכם שכר הטרחה לא הייתה סבירה, והתובעת לא הצליחה לערוך הסכם שכר טרחה בכתב למרות היותה הגורם המקצועי ולמרות סכומי הכסף הגדולים הכרוכים בכך. עוד קבע בית המשפט כי נסיבות פיטוריו של התובע לא עלו כדי חוסר תום לב מצד הנתבעים. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע זכאי לשכר טרחה הולם עבור עבודתו, אשר חושב על ידי בית המשפט על בסיס התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, וכן אומדן של העבודה שביצע התובע. הסכום הכולל המגיע לתובע, נכון למועד סיום החוזה, חושב כ-96,117 ₪, שהם 114,686 ₪ בניכוי אינפלציה. התביעה נגד הנתבע השני – שנתבע אישית – נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא יריבות אישית בין התובע לנתבע זה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, ולא נפסקו הוצאות נוספות לאף אחד מהצדדים. פסק דין זה נתון לערעור כדין.