ע"א 977/17

תקציר

בבחינה מפורטת של תקופת ההתיישנות במסגרת הליכי פשיטת רגל, בחן בית המשפט את עניינו של המערער בעניין ביטול מענק לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל. הסוגיה המרכזית התמקדה במועד תחילת תקופת ההתיישנות, בהשפעת שלושה גורמים: תאריך לידתה של עילת התביעה, קיומה של ייפוי כוח בידי התובע וידיעתו של התובע על עילתו. בפסק הדין נקבע כי תקופת ההתיישנות צריכה להתחיל מיום הכרזת החייב כפושט רגל, שכן זהו השלב שבו הנאמן רוכש את היכולת המשפטית לפעול בתביעה. בפסק הדין הודגש כי מועד מוקדם יותר, כגון מתן צו כינוס נכסים, אינו עומד בתנאים הנדרשים להפעלת תקופת ההתיישנות, נוכח חוסר סמכותו של הנאמן טרם הכרזת פשיטת הרגל. פסק הדין הדגיש את החשיבות של הגנה על זכויות הנושים על ידי הבטחת תביעות שנבחנות ביסודיות לגופן ולא נדחות בטרם עת בשל בעיות טכניות פרוצדורליות. גישה זו מתיישבת עם תפקידו של סעיף 96, שמטרתו להגן על הנושים מפני העברות נכסים המצמצמות את העיזבון פושט הרגל טרם הליכי חדלות פירעון. בנוסף, בית המשפט הכיר בסוגיות תיאורטיות ומעשיות העולות מנוסח החקיקה הנוכחי, אך ציין כי חקיקה עתידית, ובפרט חוק חדלות פירעון והבראת משק, עשויה להתמודד עם אתגרים אלה על ידי הגדרה מחדש של התנאים לערעור על העברות נכסים מבלי להמתין להכרזות על פשיטת רגל. פסק הדין הורה על החזרה לבית המשפט לפשיטת רגל לבחינה מהותית של התביעה, במקביל לעידוד הצדדים להתפשר בדרכי שלום מחוץ למסגרת בית המשפט. בית המשפט גם ביטל הוצאות קודמות שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי, והטיל הוצאות על המשיב מס' 1 לטובת המערערת והמשיבה מס' 2.