ע"פ 27630-05-12

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של הרשעה בעבירות של איומים וגרימת חבלה חמורה, וכן על העונש שהוטל – 36 חודשי מאסר בפועל, מהם 12 על תנאי, וקנס של 15 אלף שקל. האירוע נבע מסכסוך מתמשך בין שכנים על מקומות חניה. המערער תקף את המתלונן, שעלה במדרגות לדירתו, היכה אותו באגרופים והכה אותו קשות עד שנפל במדרגות. המערער איים גם על אשתו של המתלונן. בית משפט קמא הרשיע את המערער על סמך הודעותיו שלו במשטרה ועדותו, ודחה את טענותיו בדבר הגנה עצמית וחוסר שליטה על מעשיו. עוד נמצא כי המערער איים על האישה. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בממצאיו העובדתיים וכי מחדלי חקירה רבים פגעו בהגנתו. הוא ביקש לבטל את ההרשעה ולחילופין להפחית את העונש לעבודות שירות. המשיב טען כי יש לדחות את הערעור. השופט ציין כי יש לדחות את הערעור על ההרשעה שכן פסק הדין מפורט ומבוסס על דברי המערער ועדותו. השופט הסכים עם דחייתו של בית משפט קמא את טענת ההגנה העצמית של המערער, וקבע כי גרסתו של המערער לאירועים הייתה חלשה בדיעבד וכי הכוח שהופעל היה בלתי מידתי ביחס לסכנה הנשקפת ממנו. השופט הסכים גם עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערער לא פעל ללא שליטה על תנועותיו הגופניות, וכי אמירותיו שלו עצמו הפלילו אותו בדבר עבירת האיומים. השופט הוסיף ודחה את טענותיו הנוספות של המערער בדבר מחדלי חקירה ובקשתו להרשיעו בעבירה פחותה. באשר לעונש קבע השופט כי הוא מידתי ביחס לחומרת העבירות ולנסיבות ביצוען, ולכן אין להתערב בו. לפיכך, הציע השופט לדחות את הערעור על כל חלקיו. השופטים ר' שפירא וא' גרשון הסכימו והערעור נדחה פה אחד.