ע"פ 1003/00

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה, שהרשיע את המערערת בהעסקת עובדים במנוחה השבועית, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה. המערער נקנס בסכום של 55,000 ₪ בגין העסקת פועלים יהודים בשבת. בית המשפט ביסס את החלטתו על ראיות, לרבות עדויותיהם של המפקח סרחאן בדר ואחרים, דוחות ביקור, תמציות רישום ופרטי החברה. המערער ערער על ההרשעה, וטען כי התביעה לא הצליחה להוכיח את יהדותם של העובדים, כי המערער הוא המעסיק, וטען לאכיפת חוק בררנית. עוד טענו כי חוק שעות עבודה ומנוחה סותר את חוק יסוד: חופש העיסוק, וכי עובדת אחת מכהנת בתפקיד ניהולי הפוטר אותה מהחוק. בית המשפט דחה טענות אלה, ואישר כי ניתן לבסס יהדות באמצעות הצהרה עצמית וסיכומי רישום, שאמנם אינם מהווים ראיה לכאורה ליהדות ההלכתית, אך הם בעלי ערך ראייתי. בית המשפט קבע כי מטרותיו החברתיות של החוק אינן סותרות את עקרונות חוק היסוד. סירובו של בית הדין האזורי לזמן את מנכ"ל המשרד לעדות על מדיניות האכיפה אושר בשל היעדר תשתית עובדתית לטענות על אפליה. מסמכיו הכספיים של המערער נדחו ככאלה שהוגשו שלא כדין ללא עד. ההחלטה שלא להטיל קנס סמלי נמצאה ראויה בהתחשב במספר העובדים המעורבים ובהיעדר הרשעות קודמות. בסופו של דבר, הערעור על ההרשעה וחומרת העונש נדחה, ותמך ברעיון שאכיפת חוקי המנוחה משקפת הן כוונה חברתית והן כבוד למסורת היהודית מבלי לפגוע בחירויות העיסוק.