תפ"ח 31273-03-10

תקציר

הנאשם הואשם בביצוע מעשים מגונים מרובים בשתי מתלוננות קטינות, שהן בנותיו החורגות, ובהטרדה מינית. האישום הראשון התייחס לט.ד., שהיה כבן 9-10 בעת האירועים הנטענים, והאישום השני התייחס לא.ד., שהיה כבן 11-16 באותה עת. האירועים התרחשו בין השנים 2002-2007, כאשר הנאשם התגורר עם הבנות ואמם לאחר גירושיה. אביהן של הבנות טען כי הנאשם ביצע את המעשים במשך מספר שנים. ת.ד. עזבה את בית אמה בגיל 12 ועברה לגור עם אביה. המקרים נחשפו כאשר ט.ד. התוודה בפני חבר ועובדת סוציאלית שנים לאחר מכן. א.ד. גם גילתה בסופו של דבר כי הנאשם ביצע בה מעשים דומים. בית המשפט הרשיע את הנאשם במעשים מגונים בט.ד. ובהטרדה מינית, אך זיכה אותו מהאישומים המיוחסים לא.ד. מחמת ספק סביר. מהראיות עולה כי לנאשם היה קשר קרוב וחם עם הבנות, שכלל מגע פיזי כגון חיבוקים ונשיקות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנאשם ביצע את המעשים המגונים בט.ד. בכוונה מינית, כפי שמעידה בקשתו ממנה לשמור את האירועים בסוד ונגיעתו באיבריה המוצנעים. בית המשפט מצא כי עדותה של ט.ד. עקבית ומפורטת, ומאוששת על ידי ראיות אחרות כגון עדותה של אמה ורישומים של העובדת הסוציאלית שלה. באשר לא.ד., בית המשפט מצא כי ייתכן שלהתנהגותו של הנאשם כלפיה לא הייתה כוונה מינית, מה גם שא.ד. עצמה לא הבינה את טיב מעשיו עד למועד מאוחר הרבה יותר. בית המשפט גם לא יכול היה להסיק כי הנאשם ביצע מעשים מגונים לעיני הנערות, כפי שנטען בכתב האישום.