עת"מ 25799-01-15

תקציר

העותר לא הוכיח סיבה מוצדקת לשיהוי בהגשת העתירה מעבר למגבלה הקבועה בחוק של 45 יום, ומשכך הבקשה מתעכבת סובייקטיבית. זאת ועוד, המשיבים לא הוכיחו כל נזק שנגרם כתוצאה מהשיהוי, והובילו למסקנה כי לא נגרם שיהוי אובייקטיבי. בית המשפט מורה כי אין הצדקה לדחות את העתירה על יסוד השיהוי. טענת העותר כי ההפקעה כבר הושלמה ופורסמה נדחית, שכן מעבר לרישום זכויותיו של המשיב לא ננקטו פעולות נוספות. גם טענת העותרת כי לא אושרו הוראות בנייה לקרקע המופקעת אינה נכונה, שכן התכניות הרלוונטיות פורסמו לפני ינואר 1996. לכן, אין הגבלה על הוצאת היתר בנייה. הקרקע המדוברת יכולה לשמש לצורכי ציבור, לרבות בתי קפה ומועדונים, וכך הייתה לוועדה המקומית סמכות להחליט על ההפקעה. טענת העותרת כי ההחלטה להפקיע את הקרקע התקבלה ללא שיקול דעת או הצדקה נדחית אף היא, כמו גם הטענה כי קולו של המשיב השני לא נשמע. עם זאת, בית המשפט מסכים עם טענת העותרת כי ההודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות לא היו מספיקות. השופט מורה לפרסם הודעות אלה מחדש, ופוסק הוצאות משפט למשיבים הראשון והשני בסך 11,800 ₪.