ע"א 821/88

תקציר

בסכסוך משפטי בין קבלן משנה (המשיב) לבין קבלן ראשי (המערערת) שעניינו חילוקי דעות כספיים, הוסכם על מינוי מהנדס ליישוב הסכסוך, שהכרעתו תחייב ללא ערעור. עם זאת, על החלטה זו ערערו כאשר המערערת טענה כי המהנדס לא התייחס לנושאים מסוימים שפורטו בהסכם ביניהם. המערערת ביקשה להטיל ספק בחישוביו של המהנדס, אך בקשה זו נדחתה תחילה בנימוק שההסכם מונע ערעור על ממצאי המהנדס. בית המשפט העליון הדגיש את ההבחנה בין בורר לבין "מעין בורר", וציין כי המהנדס פעל מעבר למומחיות גרידא בשל סמכות קבלת ההחלטות שהוענקה על ידי הצדדים. בית המשפט קבע כי חוות הדעת של המהנדס צריכה להיות פתוחה לבדיקה אם היא חורגת מהנהלים המוסכמים או מתעלמת מהשיקולים הנדרשים, ובכך לאפשר לטענות המערערת בדבר עודף סמכות להמשיך בחקירה נוספת. בית המשפט הדגיש כי גם עם "סעיף סופיות", ההחלטה הסופית צריכה להישאר בידי בית המשפט אם תפקידו של המומחה אינו מהווה בוררות פורמלית. משכך, התקבל הערעור והוחזר התיק לדיון נוסף על מנת לאפשר בחינה של פעולות המהנדס, תוך הבטחת עיוות דין. בנוסף, מעמדה של המשיבה כשותפות בלתי רשומה הועלה כסוגיה משפטית פוטנציאלית לדיון בהליכים נוספים.