סע"ש 36892-04-14

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו, הנתבע, בגין זכאויות שונות הנובעות מהעסקתו, לרבות שכר שלא שולם, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשות, החזרי הוצאות ותשלומים בגין הוצאות ביטוח לאומי ומס הכנסה. בינתיים טענה הנתבעת כי התובעת עבדה לסירוגין ולסירוגין לא יותר מחמישה חודשים. בית הדין קבע כי התובע עבד אצל הנתבעת במשך עשרים חודשים, מיולי 2010 ועד פברואר 2012, והיה זכאי לשכר של 250 ₪ ליום עבודה. התובע הודה כי קיבל 2,000 ₪ לחודש, אשר נוכו מסך הסכום הנתבע. לפיכך, לאחר חישוב הפרשי השכר על בסיס תצהיר התובעת, יתרת הסכום לתשלום עמדה על 53,000 ₪. בית המשפט פסק לטובת התובעת גם בעניין תשלום שעות נוספות, דמי הבראה ופדיון חופשות, ופסק 48,437 ₪ עבור שעות נוספות, 3,309 ₪ עבור דמי הבראה ו-5,000 ₪ עבור פדיון חופשה. עם זאת, התביעה להחזר הוצאות נדחתה מחוסר ראיות. בנוסף, בית המשפט ציין כי אין באפשרותו לחייב את הנתבעת לשלם את דמי הביטוח הלאומי ומס ההכנסה של התובעת, שכן עניינים אלה היו בין הנתבעת לבין הרשויות בהתאמה. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים המחושבים, כולל הוצאות משפט, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. כמו כן ניתנה לתובעת הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.