ע"א 8735/22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים בו, על בסיס הנתונים שהוצגו: **עובדות המקרה והרקע המשפטי** הערעור נסוב סביב השאלה האם ניתן היה לקבל תביעה לסעד הצהרתי, אשר קובע כי הסכם קבלנות משנה בוטל כדין, בהתבסס על ראיות שנשמעו במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני, ללא קיום דיון נפרד בתובענה העיקרית ועל דעת כל הצדדים. * **השתלשלות העניינים:** * המשיבה 1 (החברה הקבלנית) זכתה במכרז לביצוע עבודות תשתית. * המשיבה 1 התקשרה עם המערערת 1 (קבלנית המשנה) בהסכם קבלנות משנה, שנוסח בתנאי "גב אל גב" להסכם המקורי. * חלו עיכובים בביצוע העבודות, עליהם חלוקים הצדדים. * החברה הקבלנית ביטלה את הסכם קבלנות המשנה בטענה להפרה יסודית. קבלנית המשנה הכחישה את הטענות. * החברה הקבלנית הגישה המרצת פתיחה (ה"פ) לסעד הצהרתי, הקובע כי הסכם קבלנות המשנה הופר כדין ובוטל כדין. * במקביל, הוגשה בקשה לסעד זמני להרחקת קבלנית המשנה מאתר העבודה. * לאחר דיונים, התקיימו במסגרת הבקשה לסעד זמני שתי ישיבות הוכחות נרחבות, בהן נשמעו רוב העדים הרלוונטיים. * בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לסעד זמני, תוך קביעה כי קבלנית המשנה נעדרת יכולת כלכלית וכי קיים חוסר אמון עמוק בין הצדדים. * בהמשך, הוסכם על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת ההיבטים הכספיים. * ביום 20.10.2022, לאחר חקירת המומחה, הודיע בית המשפט כי לא ניתן להכריע את המחלוקות הכספיות על בסיס חוות הדעת, והציע לסיים את ניהול התיק. * בית המשפט המחוזי, מבלי לקיים דיון נפרד בתובענה, נתן פסק דין הצהרתי, תוך שהוא מסתמך על קביעותיו בהחלטה בעניין הסעד הזמני, ומצהיר כי הסכם קבלנות המשנה בוטל כדין. * המערערים טענו כי לא קיבלו את יומם בבית המשפט, וכי ההבחנה בין הסעד הזמני לסעד העיקרי לא נעשתה כנדרש. * בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק הדין. * הוגש ערעור לבית המשפט העליון. **השאלה המרכזית ופסיקת בית המשפט העליון** השאלה המרכזית, כפי שהוגדרה על ידי בית המשפט העליון, היא האם ניתן לקבל תביעה לסעד הצהרתי על בסיס הראיות שנשמעו במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני, בלא לקיים דיון נפרד בתובענה עצמה ועל דעת כל בעלי הדין. בית המשפט העליון (השופט יחיאל כשר, אליו הצטרפו המשנה לנשיא נועם סולברג והשופטת יעל וילנר) קבע כי **יש להשיב לשאלה זו בחיוב, ודין הערעור להתקבל.** **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים בפסק הדין:** 1. **הבחנה מהותית בין דיון בסעד זמני לדיון בתובענה לגופה:** * **עקרון יסוד:** פסק הדין מדגיש עקרון יסוד בדין האזרחי: הדיון בסעד זמני אינו יכול להחליף את הדיון בתביעה לגופה. גם אם נשמעו כל הראיות והטענות, ההליך של סעד זמני שונה מעצם טיבו מהליך עיקרי, שכן הוא מתקיים לרוב על בסיס ראיות לכאורה, לפני שהתקיימו הליכים מקדמיים כגון גילוי ועיון במסמכים. * **פסיקה:** בית המשפט מבסס את קביעתו על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון (כגון ע"א 89/76 ניר נ' מדינת ישראל, רע"א 1140/04 בר דוד נ' בר דוד, ורע"א 9623/17 גבע נ' שילר), אשר קובעות כי מתן פסק דין על בסיס דיון בבקשת ביניים בלבד, ללא הסכמת הצדדים, פוגע בזכויותיהם הדיוניות ויש לבטל פסק דין כאמור. * **ספרות משפטית:** העיקרון אף נתמך בספרות המשפטית (אורי גורן, טל חבקין). 2. **החשיבות של שלבי ההליך האזרחי:** * **"כור ההיתוך" של ההליך:** בית המשפט מדגיש את חשיבותם של שלבי ההליך האזרחי השונים (כתבי טענות, הליכים מקדמיים, גילוי ועיון, הבאת ראיות) כ"כור היתוך" להבנת הסכסוך ולהגעה להכרעה שיפוטית צודקת ויעילה. הליכי גילוי ועיון, בפרט, חיוניים לליבון המחלוקת. * **דברי השופט סולברג:** מצוטטים דברי השופט סולברג (ברע"א 4880/21 זילכה נ' קלדרון) המדגישים כי אין להקריב את זכויות הצדדים על מזבח היעילות, ואין לדלג על שלבי ההליך המקדמיים ושלב ההוכחות. 3. **החריג – הקדמת הדיון בתובענה (תקנה 99 לתקנות החדשות ותקנה 369 לתקנות הישנות):** * **הכלל והחריג:** בעוד שהכלל הוא הבחנה ברורה בין הדיונים, קיימת אפשרות, על פי התקנות, להקדים את הדיון בתובענה חלף הדיון בבקשה לסעד זמני. * **תנאי השימוש בחריג:** שימוש בסמכות זו מותנה בכך שלא ייגרם "נזק בלתי מידתי" לצדדים, ועל בית המשפט להודיע על כוונה זו מבעוד מועד, על מנת שהצדדים יוכלו לכלכל את צעדיהם. * **חידוש / הדגשה:** בית המשפט מדגיש את הצורך בהודעה מראש, וקובע כי לא ניתן לעשות שימוש בסמכות זו בדיעבד, ללא הסכמת כל הצדדים, לאחר שכבר נוהל הדיון בסעד הזמני. זאת, מכיוון שהצדדים לא נערכו לכך. * **מקרים מתאימים:** מצב דברים טיפוסי המצדיק שימוש בסמכות זו הוא כאשר ברור מראש שההכרעה בסעד הזמני צפויה להכריע את המחלוקת למעשה (עניין גבע). 4. **יישום על המקרה הנדון:** * **פגם מהותי:** בית המשפט קבע כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר נתן פסק דין הצהרתי על בסיס הדיון בסעד הזמני, מבלי לקיים דיון נפרד בתובענה, וללא הסכמת המערערים. * **אי-הודעה מראש:** לא ניתנה הודעה מראש לצדדים על כוונה לנהל את הדיון בתובענה במסגרת הדיון בסעד הזמני. * **ההסכמה לסעד זמני:** ההחלטה בעניין הסעד הזמני אף כללה סעיף שמור, הקובע כי טענות מסוימות יישמרו לדיון בתובענה העיקרית, מה שמחזק את הטענה שלא הייתה כוונה לסיים את ההליך כולו בשלב זה. * **הסכמה מאוחרת:** אף שהוצעה האפשרות, המערערים (קבלנית המשנה) לא הסכימו לכך שפסק הדין יתבסס על הדיון בסעד הזמני. * **ההשלכה על ההליך:** בית המשפט העליון סבור כי לא ניתן להשלים עם הכרעה בדיעבד, גם אם הדיון בסעד הזמני היה מקיף. 5. **הסעד בערעור:** * **הכרעה שיפוטית:** בית המשפט העליון לא החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך ניהול ההליך העיקרי במלואו. במקום זאת, הוא **בטל את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי החוזה בוטל כדין, ומחק את התובענה המקורית**. * **היגיון מאחורי הסעד:** בית המשפט נימק זאת בכך שהשאלה המרכזית שנותרה היא הצהרתית בלבד, וכי סביר להניח שיתנהלו הליכים כספיים נפרדים. לכן, טובת הצדדים ויעילות ההליך מחייבים שכל השאלות, כולל שאלת ביטול ההסכם, יידונו במסגרת תביעות כספיות עתידיות. * **חידוש/החלטה פרקטית:** זוהי החלטה פרקטית המנסה למנוע הליכים מרובים ולאפשר לבעלי הדין להציג את מלוא טענותיהם הכספיות והצהרתיות במסגרת הליך אחד. * **הוצאות:** הושת על המשיבות הוצאות משמעותיות לטובת המערערים. 6. **התייחסות להליך המרצת פתיחה:** * בית המשפט מציין כי אף שזהו הליך המרצת פתיחה, העקרונות בדבר ההבחנה בין סעד זמני לתובענה העיקרית חלים גם כאן. יתר על כן, אף הצדדים עצמם טענו כי בפועל ההליך נוהל כהליך בסדר דין רגיל. **לסיכום, פסק הדין מדגיש את החשיבות העקרונית של ההבחנה בין דיון בסעד זמני לדיון בתובענה לגופה, גם כאשר הדיון בסעד הזמני נרחב ומקיף. בית המשפט שולל שימוש בדיעבד בהליך שהתקיים במסגרת בקשה לסעד זמני כתחליף לדיון בתובענה העיקרית, אלא אם כן קיימת הסכמה מפורשת של כל הצדדים לכך, או שהדבר הובהר מראש במסגרת שימוש חריג בסמכות בית המשפט להקדים את הדיון. במקרה זה, בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין, מחק את התביעה, והפנה את הצדדים להמשך בירור במסגרת תביעות כספיות עתידיות, תוך שהוא מכיר בחידוש פרקטי של ריכוז ההכרעות.**