ע"א 3574/92

תקציר

פסק הדין מתייחס למיסוי חברה משפחתית וליחסי הגומלין בין הוראות שונות בחוקי המס בישראל. המשיב, שהיה בעל החלק הגדול ביותר ברווחים בחברה משפחתית, ביקש להפריד את הכנסות החברה מהפסדיה לצורכי מס. לחברה היו הפסדים מבניית בתים, אך היו לה רווחים מהשכרת דירות. הואיל וההכנסה מהשכרת דירות זכאית לשיעור מס מופחת, טען המשיב כי יש לנכות את הפסדי החברה מהכנסתו האישית, ואילו את רווחי השכרת הדירה יש למסות בשיעור הנמוך יותר. עם זאת, פקיד השומה חלק על כך, וקבע כי יש לקזז את הפסדי החברה כנגד הכנסותיה, וכתוצאה מכך חבות המס גבוהה יותר. העניין הסלים במערכת המשפט, כאשר בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב. אולם, בית המשפט העליון, בפסק דין פה אחד, קיבל את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי יש לקבוע את הכנסתה החייבת של החברה על פי הכללים הרגילים החלים על כל חברה, מבלי להתעלם מאישיותה המשפטית הנפרדת. בית המשפט הסביר כי תכליתו של סעיף 64א לפקודת מס הכנסה היא לייחס את ההכנסה או ההפסדים החייבים של החברה לחבר היחיד, תוך שמירה על אישיותה המשפטית של החברה ויתרונות המס שלה. כתוצאה מכך, הכנסות החברה, לאחר שיוחסו למשיב, הופכות להיות כפופות להוראות המס האישיות שלו, לרבות שיעורים מופחתים אך גם פטורים ומסים גבוהים יותר. לפיכך, המשיב אינו יכול לייחס באופן סלקטיבי הכנסות מהשכרת דירה להנאה ממס מופחת תוך התעלמות מהיבטים אחרים של חבות המס האישית שלו. פסק הדין מבהיר את פרשנות דיני המס לגבי חברות משפחתיות ומחזק את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לחברות בישראל.