רע"א 45338-10-21

תקציר

המבקש, נ.ל., הגיש תביעה נגד המרכז הרפואי שיבא ומשרד הבריאות בגין רשלנות רפואית, בטענה כי איחור המרכז באבחון מצבו הוביל לנזק מיותר. לתמיכה בטענתו הציג נ.ל. חוות דעת מומחה. הנתבעים הכחישו אחריות והגישו חוות דעת מומחה סותרת. בית המשפט הציע גישור או מינוי מומחים, אך הנתבעים סירבו. לאחר מכן מינה בית המשפט מומחה כירורגי משלו, שחוות דעתו העדיפה את נ.ל. המומחה מטעם הנתבעים נפטר, והם ביקשו לתקן את הגנתם באמצעות הצגת חוות דעת מומחה חדשה. נ.ל. התנגדה וטענה כי הנאשמים מנסים לשפר את עמדתם. בית משפט קמא התיר את התיקון, והניע את נ.ל. לערער. הערעור נדחה, שכן בית המשפט קבע כי לנתבעים עומדת הזכות להציג חוות דעת חלופית לאחר מות המומחה, מה גם שמינוי מומחה בית המשפט נעשה בניגוד לרצונם. בית המשפט הדגיש כי משמעות חוות הדעת תיקבע במהלך הליך ההוכחות וכי נ.ל. תוכל להגיש גם חוות דעת משלימה. זאת ועוד, שיהוי התביעה לא יוחס רק לנתבעים. ההחלטה לאפשר את התיקון נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, ולא נפלה טעות בדין. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ונ.ל. חויבה בהוצאות הנתבעים.