ת"פ 41544-04-10

תקציר

השאלה היא האם הנאשם ביצע מעשים מגונים בקטינים באמצעות שיחות טלפון. הנאשם הודה כי הטריד שוב ושוב קטינים בטלפון, העיר הערות מיניות ואיים תוך ניסיון להשיג פורקן מיני. הוא הואשם בין היתר לפי סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק העונשין, שבהם הודה. עם זאת, השאלה האם האישום במעשה מגונה יכול לעמוד ללא מגע פיזי בין הנאשם למתלונן נותרה בעינה. על בית המשפט לפרש את לשון החוק ואת תכליתו. מאחר שהחוק אינו מחייב מגע פיזי, ובהינתן כוונתו הברורה של הנאשם, מוצא בית המשפט כי מתקיים היסוד הנפשי של העבירה. בית המשפט בוחן גם פסיקות קודמות, מהן עולה כי מעשה מגונה יכול להתרחש ללא נוכחות פיזית או מגע. שיחות הטלפון לא היו שרירותיות, וכוונתו של הנאשם הייתה ברורה. לפיכך, בית המשפט שם דגש על היסוד הנפשי, ומצא כי היסוד הנפשי המוגבר של כוונה מיוחדת מתקיים במקרה זה. שיקולי מדיניות תומכים בפרשנות זו, שכן היא מגנה על אזרחים מפני התנהגות מגונה ומבטיחה שהטלפון לא ישמש מגן לביצוע פשעים. אלימות מילולית היא טראומטית ויש להתייחס אליה באותה חומרה כמו אלימות פיזית. בית המשפט מגיע למסקנה כי מעשיו של הנאשם מהווים מעשים מגונים, ולא נדרשת קרבה פיזית או מגע חזותי לעבירה זו. לפיכך, הרשיע בית המשפט את הנאשם בשתי עבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין.