עת"מ 14339-08-10

תקציר

העותרים, אזרח טורקי ואזרח ישראלי, נישאו בשנת 2001 והגישו בקשה לקבלת מעמד קבע בישראל. משרד הפנים יזם הליך מדורג למעקב אחר הקשר הזוגי לאורך זמן. עם זאת, נמצא כי בני הזוג לא חיו יחד, לא חלקו שפה משותפת ולא היו להם נכסים משותפים או שיתוף כלכלי, מה שהוביל למסקנה כי נישואיהם אינם אמיתיים. העותרים טענו כי הם אוהבים זה את זו, עברו טיפולי פוריות וזכויותיהם נפגעו בהליך השימוע. בית המשפט הכיר בזכות לחיי משפחה, אך קבע כי מערכת היחסים בין העותרים אינה מצדיקה הגנה. נמצא כי המגורים השונים של בני הזוג, היעדר ניהול משק בית משותף והיעדר קשר רגשי הביאו לכך שהם לא נחשבו ל"ידועים בציבור". יתר על כן, טיפולי פוריות קודמים ובקשת אימוץ שנדחתה לא הוכיחו די הצורך קשר אמיתי בהווה. בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי על האזרח הטורקי לעזוב את הארץ בתוך 60 יום, ולשאת בהוצאות בסך 2,000 ₪ למשיב. על ההליכים הממושכים, שנמשכו למעלה מעשור, נמתחה ביקורת, אך בית המשפט קבע כי העותר לא נפגע שכן שהה בישראל בתקופה זו.