ה"פ 1415-11-16

תקציר

בית המשפט פסק לטובת המבקשת, בקובעו כי הסכם המכר משנת 2004 בין המנוח למבקש היה תקף ולא בוטל, ואילו הסכם המתנה משנת 2012 בין המנוח לח'דר היה עסקה ללא תמורה. המבקש, שפעל בתום לב, נמצא כמתקשר הראשון בזמן ולכן הייתה לו עדיפות על פני ח'דר. השופט קבע כי ח'דר לא נתן כל תמורה לזכויות שקיבל על פי הסכם המתנה וכי לא פעל בתום לב משום שידע או היה עליו לדעת על הסכם המכר. בנוסף, העברת הזכויות לבניו של ח'דר לא נעשתה בתום לב, שכן היא נעשתה לאחר הגשת הבקשה וללא כל תמורה. כתוצאה מכך, הוכרז המבקש כבעלים החוקיים של 28/640 חלקים מהחלקה המדוברת והיה זכאי לרשום את הזכויות על שמו. רישומי הזכויות הקודמים על שמו של ח'דר, משנת 2013, ושמות בניו, משנת 2017, יבוטלו רק לגבי חלקי 28/640. המבקש חויב לשאת בהוצאות רישום הזכויות על שמו, אך לא ניתן צו בדבר הוצאות ההליך, בהתחשב בהימנעותו הממושכת של המבקש מרישום הערת אזהרה.