עע"מ 3919/14

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על צו הרחקה שמנע מאדם שאינו אזרח ישראלי להיכנס לארץ. המערער נכנס לישראל במקור באשרת תייר, אך הודה בפני פקחי ההגירה כי מטרתו האמיתית של ביקורו הייתה להמיר את דתו עבור ארגונו הדתי, דבר שהפך את אשרתו לחסרת תוקף. בית משפט קמא אישר את ההחלטה להרחיק את המערער מישראל, וקבע כי חרג מתנאי רישיון השהייה שלו. המערער טען כי צו ההרחקה הוצא שלא כדין, אך בית המשפט בחן היטב את חומר הראיות ולא מצא עילה להתערב בהחלטה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי סיבת הרחקתו השתנתה, שכן בפרוטוקול הדיון צוין בבירור כי הוא הפר את תנאי אשרתו. יתר על כן, צו ההרחקה עצמו איפשר את האפשרות של המערער להגיש בקשות כניסה פרטניות, שאותן קיבל מאז, אך הוא התעקש לערער על הצו. נוכח שיקול דעתו הרחב של שר הפנים במתן אשרות וחוסר ההצדקה בטיעוני המערער, דחה בית המשפט את הערעור והורה כי לא ייפסקו הוצאות.