עב"י 48304-05-18

תקציר

תיק הערעור נסוב סביב אחות, המערערת, שעבדה בחדר מיון של בית חולים. במשך שנתיים העביר המערער מידע רפואי על מטופלים – לרבות פרטים אישיים וסיבות ביקוריהם – למנהל מעון יום, מתיאז. המידע הועבר באמצעות צילומי מדבקות, בסך הכל כ-120 מדבקות. ההגנה טענה כי מעשיו של המערער לא נבעו ממניעים של רווח אישי, וכי המידע הועבר לטובת החולים, שיוכלו לגשת ביתר קלות לאשפוז שיקומי או סיעודי. עם זאת, בית המשפט מצא כי מעשיו של המערער פגעו בזכויות המטופלים לסודיות רפואית ולפרטיות. החוק קובע כי מטפלים חייבים לשמור על סודיות מידע על מטופלים שהושגו במהלך עבודתם. מסירת מידע כאמור מותרת רק בתנאים מסוימים, שלא התקיימו במקרה זה. יתר על כן, מעשיו של המערער היו שיטתיים ומתוכננים, תוך הפרת חובה ברורה. בית הדין אמנם הכיר בתכונותיו החיוביות של המערער ובהיעדר עבר קודם, אך הסכים עם החלטת בית הדין המשמעתי לפטר את המערער, תוך הדגשת חומרת העבירה והצורך בהרתעה. בית המשפט הדגיש גם את חשיבותה הבסיסית של החיסיון הרפואי ביחסי מטופל-מטפל. לפיכך, הערעור, שביקש לערער על הפיטורים, נדחה, ואישר את החלטת בית הדין למשמעת.