דב"ע נד/60 - 3

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים מאוחדים הנוגעים למחלוקת בשאלה האם תשלומים מסוימים הקשורים לרכב שמקבל עובד עירייה בדימוס, ניסן גפני, צריכים להיחשב כחלק מ"שכרו הקובע" שממנו נגזרות קצבת הפנסיה שלו. הערעורים נובעים ממחלוקת ארוכת שנים בין גפני לעיריית תל אביב. קודם לכן פסק בית הדין לעבודה לטובתו של גפני, וטען כי העירייה מנועה מלשנות את רכיבי שכרו של גפני, הכוללים תשלומי אחזקת רכב. עם זאת, בית הדין הארצי החזיר את התביעה, והכיר בכך שייתכן שרכיבי החברה השתנו עם הזמן. לאחר בדיקה נוספת, בית המשפט המחוזי פסק שוב לטובתו של גפני, מה שהוביל את העירייה לערער פעם נוספת. השאלה המרכזית היא האם רכיבי שכרו של גפני, ובפרט תשלומי אחזקת הרכב, נותרו ללא שינוי מאז פרישתו. פסק הדין מתווה את המסגרת המשפטית, תוך הדגשה כי הטבות פנסיוניות צמודות ל"שכר הקובע" של העובד ערב פרישתו, אשר עשוי להשתנות עם הזמן. במקרה זה, בית המשפט מצא כי עם פרישתו של גפני, המשימות שביצע בעבר התחלקו בין שני עובדים אחרים, שלא קיבלו תשלומי אחזקת רכב משום שלא היו בבעלותם רכב או רישיון נהיגה – תנאי מוקדם לתשלומים אלה. משכך, קבע בית המשפט כי תשלומים אלה הינם מותנים ואינם חלק משכר רגיל, ומכאן משתמע כי אין לכלול אותם בשכר הקובע של גפני לצורך חישוב הפנסיה. כמו כן, פסק הדין דן במושג השתק החברה, ומסביר כי חובת העירייה להמשיך ולשלם לגפני תשלומי אחזקת רכב אינה מעידה בהכרח על היעדר שינוי ברכיבי החברה. תחת זאת, הדגיש בית המשפט כי תשלומים אלה כפופים לשינוי ותלויים בהתקיימותם של תנאים ספציפיים. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את ערעור העירייה, בקובעו כי אין לכלול את רכיב אחזקת הרכב בשכרו הקובע של גפני, ולכן בצדק הופחתו קצבת הפנסיה שלו עם פרישתו. מאחר שגפני הוא פנסיונר, לא נפסקו נגדו הוצאות, וערעורו שכנגד, שביקש הטבות נוספות, התיישר. בפסק הדין, שניתן ב-18 בספטמבר 1994, נקבע כי ערעור העירייה התקבל, ואילו ערעורו של גפני נדחה.