פ"א 26055-06-17

תקציר

המערער במקרה זה ערער על פסק דינו של בית משפט קמא אשר מצא אותו אשם בבניית מבנה ללא היתר. הראיה העיקרית שהציגה התביעה הייתה הודאה שמסר המערער בפני פקח. המערער טען כי ההודאה לא הייתה מרצון ולא הייתה צריכה להתקבל כראיה, כי נפלו פגמים בתוכנה וכי עדותו של המפקח בדבר זיהוי הקרקע אינה אמינה. עוד טען המערער כי אין להשתמש באי עדותו בבית המשפט כדי לתמוך בראיות התביעה. בית המשפט דחה את כל טענות המערער. נמצא כי ההודאה ניתנה באופן חופשי ומרצון, וכל פגם בתוכנה דווקא תמך באמיתותה. עוד קבע בית המשפט כי עדותו של המפקח בנוגע לזיהוי הקרקע הייתה אמינה ומספקת, וכי סירובו של המערער להעיד אכן יכול לתמוך בראיות התביעה בתיק זה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי התביעה אינה נדרשת להציג את כל הראיות האפשריות, וכי על המערער מוטלת גם חובה להציג ראיות להגנתו. לבסוף, מצא בית המשפט כי העונש שהטיל בית משפט קמא היה סביר ודחה את הערעור נגדו.