תמ"ש 59782-03-25

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק הדין **בית המשפט לענייני משפחה בטבריה, תמ"ש 59782-03-25, השופטת ורד ריקנטי-רוסהר** **רקע:** התובע (ש') עתר למתן סעד הצהרתי לביטול פסק דין קודם שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ארנון קימלמן). פסק הדין הקודם אישר את צוואתו של האב המנוח ודחה את התנגדותו של ש' למינוי הנתבע 1 (י') כבן ממשיך בנחלת ההורים. התובענה הנוכחית מתבססת על חוות דעת גרפולוגית חדשה, לטענתו, המוכיחה כי י' היה מעורב ברישום התאריך על גבי הצוואה, וכי עובדה זו, אילו הייתה ידועה לבית המשפט בעת מתן פסק הדין הקודם, הייתה מביאה לדחיית בקשת קיום הצוואה. הנתבע 1 עתר לסילוק התובענה על הסף, בטענה למעשה בית דין, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. **החלטה:** בית המשפט קיבל את בקשת הנתבע 1 לסילוק התובענה על הסף, ודחה את התביעה. **ניתוח משפטי:** פסק הדין עוסק בסוגיות משפטיות מהותיות בדיני משפחה, ירושה, וסדר דין אזרחי, ובפרט בהבחנה בין טענות בדבר "ראיה חדשה" לבין סוגיות של "מעשה בית דין" ו"משפט חוזר אזרחי". **1. מעשה בית דין והשתק:** * **העיקרון:** השופטת ריקנטי-רוסהר מדגישה את עקרון "מעשה בית דין" (res judicata) ואת מטרתו למנוע הטרדה חוזרת של בעל דין בגין אותה עילה, ולמנוע התדיינות חוזרת בנושאים שכבר הוכרעו. * **החלת העיקרון על המקרה:** בית המשפט קבע כי הטענות בדבר מעורבותו של י' בעריכת הצוואה, ובפרט טענת פסלות הצוואה, נטענו כבר בהליכים הקודמים והוכרעו לגופן בפסק הדין הקודם. לפיכך, "השתק עילה" מונע דיון מחודש בטענות אלו. * **הבחנה מהותית:** נקבע כי פסק הדין הקודם לא היה "במעמד צד אחד" אלא ניתן לאחר הליך משפטי ממושך, כולל שמיעת ראיות והגשת סיכומים, ולאחר שהוגש ערעור שנדחה. עובדות אלו מחזקות את תחולת דוקטרינת "מעשה בית דין". **2. משפט חוזר אזרחי - חריג לחלוטין:** * **העיקרון:** השופטת מתייחסת למצב חריג בו ניתן לבטל פסק דין חלוט, מכוח שיקולי צדק, מכונה "משפט חוזר אזרחי". עילות לביטול זה הן מצומצמות ביותר, לרוב תרמית או גילוי ראיות חדשות שלא ניתן היה לגלותן קודם לכן בשקידה סבירה. * **הבחנה בין "ראיה חדשה" ל"עדות שקר":** הפסיקה, כפי שמצוטטת בהרחבה (ע"א 3255/19 פבזנר, רע"א 1491/24 גבאי), מבחינה בין ראיה חדשה שאינה ניתנת להשגה בשקידה סבירה, לבין טענה שעד או בעל דין שיקר בעדותו. טענה לעדות שקר, כשלעצמה, ללא התקיימות תנאים נוספים (חיוניות הראיה, היותה חדשה), אינה מספיקה כדי לבסס עילה לביטול פסק דין. * **יישום על המקרה:** בית המשפט קבע שהחוות דעת הגרפולוגית, עליה מבסס התובע את טענותיו, אינה מהווה "ראיה חדשה" במובן הפסיקה. הסיבה לכך היא שהמסמך המרכזי להשוואה (הבקשה לקיום צוואה) היה מצוי בידי התובע עוד בשלבים מוקדמים של ההליכים הקודמים, והוא יכול היה, בשקידה סבירה, להשיג את חוו"ד זו אז. * **נימוק נוסף לדחייה:** בית המשפט הדגיש כי התובע לא סיפק הסבר מספק מדוע פנה להשגת חוו"ד זו רק שנים לאחר מתן פסק הדין, ולא פעל למינוי מומחה גרפולוג מטעם בית המשפט בשלב ההליכים הקודמים, למרות שהיה לו עניין מוצהר לבחון חתימות וזיופים (בפרט בקשר למינוי בן ממשיך). **3. תרמית:** * **הבחנה בין תרמית פנימית לחיצונית:** בית המשפט סוקר את ההבחנה הפסיקתית בין תרמית פנימית (פגם בהליך השיפוטי, כגון עדות שקר) לתרמית חיצונית (הונאה שמנעה מהצד להציג את טענותיו). * **החלת העיקרון:** בית המשפט קבע כי התובע טען ל"תרמית פנימית" המבוססת על עדויות שקר של י' ושל עדים נוספים. אולם, כפי שצוין לעיל, טענה זו נשענה על החוו"ד הגרפולוגית, אשר אינה נחשבת ל"ראיה חדשה". משלא הוכח כי מדובר ב"ראיה חדשה" במובן המשפטי, הרי שאין בכוחה לבסס, אף לא בעקיפין, עילת תרמית לביטול פסק הדין. * **דרישות מחמירות:** השופטת מדגישה את הקביעה בפסיקה כי יש לפרש בקשות לביטול פסק דין על בסיס תרמית "במשורה ובכפוף לתנאים מחמירים" כדי לא לפרוץ את עקרון סופיות הדיון. **4. היבטים פרוצדורליים וראייתיים:** * **סילוק על הסף:** בית המשפט ממחיש את הסמכות המעוגנת בתקנות סדר הדין האזרחי, ואת הרציונל העומד מאחורי סעד קיצוני זה – איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין הצורך להימנע מהליכי סרק. * **חוות דעת מומחה:** בית המשפט מעיר, למעלה מהנדרש, על כך שחוות דעת גרפולוגית שצורפה לבקשה, ללא קבלת רשות מבית המשפט, אינה עומדת בסדרי הדין הנהוגים בבית המשפט לענייני משפחה, בו עניינים שבמומחיות מוכחים באמצעות חוות דעת מטעם בית המשפט. **חידושים משפטיים ועיקרים:** * **הדגשת ההבחנה בין "ראיה חדשה" ל"טענת שקר":** פסק הדין מהווה דוגמה מובהקת ליישום ההבחנה המהותית בפסיקה בין גילוי "ראיה חדשה" (שלא ניתן היה להשיגה בשקידה סבירה) לבין טענות בדבר אי-אמינות עדויות קודמות. רק התקיימות התנאים המחמירים של "ראיה חדשה" יכולה, במקרים חריגים, להצדיק בחינה מחודשת של פסק דין חלוט. * **החשיבות של תום לב ושימוש נכון בהליכי משפט:** בית המשפט מראה כיצד בית המשפט ישאף למנוע "התדיינויות סרק" ו"הטרדת בעלי דין" כאשר התובע אינו מצליח להוכיח, כבר בשלב הסף, את קיומם של תנאים המצדיקים בחינה מחדש של עניין שכבר הוכרע. * **הבנת חובת הגילוי והפעולה בשקידה סבירה:** הדחייה על הסף מבוססת, בין היתר, על כך שהתובע יכול היה להעלות את טענותיו לגבי מקור התאריך על הצוואה כבר בהליכים הקודמים, כאשר הראיות הרלוונטיות (הצוואה עצמה) היו מצויות בידיו. אי-פעולה בשקידה סבירה בשלב מוקדם נחשבת למחסום מהותי. * **היקף תחולת "מעשה בית דין":** פסק הדין מחזק את התפיסה כי "מעשה בית דין" חל גם כאשר לא נערכה התנגדות פורמלית בטענה ספציפית, אך סוגיית הליבה (תוקף הצוואה) נדונה והוכרעה. * **מגבלות "משפט חוזר אזרחי":** הדגש על כך ש"משפט חוזר אזרחי" הוא סעד קיצוני, המופעל רק במקרים חריגים, ותנאיו המחמירים (תרמית, ראיה חדשה) אינם מתקיימים במקרה זה. **לסיכום,** פסק הדין מדגיש את עקרונות סופיות הדיון, "מעשה בית דין", ואת המגבלות המחמירות על פתיחת הליכים שכבר הוכרעו. התובע לא הצליח להוכיח, כבר בשלב הסף, כי החומר שהציג מהווה "ראיה חדשה" במובן המשפטי, ועל כן נדחתה תביעתו.