בר"ע 2182/00

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת על שכר טרחה בין עורך דין, עו"ד יורם וינוגרד (המבקש), לבין לקוחותיו לשעבר, משה ושירה בר-יהודה (המשיבים). התיק סובב סביב שלושה נושאים עיקריים: סכום של 20,855 ש"ח שהופקד בהוצאה לפועל, הוצאותיו ככונס נכסים ומשכורתו ככונס נכסים. ההחלטה הראשונה נשוא הערעור, מיום 1.5.2000, נוגעת לבקשתו של וינוגרד להשיב לו את הסכום של 20,855 ש"ח שהפקיד קודם לכן בלשכת ההוצאה לפועל. סכום זה, לטענת וינוגרד, מגיע לו כשכר טרחה בגין ייצוג בר יהודה בתיק הוצאה לפועל. מנהל ההוצאה לפועל דחה בקשה זו, מה שהוביל את וינוגרד לערער. ההחלטה השנייה, מיום 25.5.2000, דחתה את בקשתו הכפולה של וינוגרד: הראשונה, לאשר את הוצאותיו ככונס נכסים; ושנית, לקבל שכר גבוה יותר ככונס נכסים מזה שנקבע על ידי מנהל ההוצאה לפועל. לאחר דיון מקדמי הוחלט כי הערעור יתמקד בסוגיה אחת: האם זכאי וינוגרד לתוספת שכר טרחת עורך דין בגין סכום של 171,000 ש"ח שגבה מהחייב, אשר הופקד בחשבון נאמנות והוחזר לאחר מכן בהתאם להנחיית מנהל ההוצאה לפועל. וינוגרד טען כי ביצע פעולות רבות ככונס נכסים, ושכר טרחתו לא שולם. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי וינוגרד כבר קיבל את שכר טרחתו וכי כל תביעה נוספת צריכה להיות מופנית לתביעה רגילה המוגשת לבית המשפט, ולא לערעור על החלטות ההוצאה לפועל. בית המשפט הסכים עם המשיבים. נמצא כי פעולותיו של וינוגרד ככונס נכסים וכבא כוח המשיבים לא הצדיקו תשלום שכר טרחה נוסף, מה גם שתיק ההוצאה לפועל לא שיקף את קבלת 171,000 הש"ח, אשר הייתה מעדכנת את שכר טרחתו בהתאם. זאת ועוד, החלטתו של וינוגרד להפקיד את הסכום האמור בחשבון נאמנות נפרד ולא בחשבון ההוצאה לפועל מנעה את הפחתת חובם של המשיבים וכתוצאה מכך את עדכון שכר טרחתו. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, בחר בית המשפט שלא להטיל הוצאות כלשהן על וינוגרד.