ת"פ 4002-11-20

תקציר

מדובר בבקשה לחזור בה מהודאה שניתנה במסגרת הליך גישור בתיק פלילי. הנאשם, מנחם פרנקל, הודה בקבלת במרמה של 4.8 מיליון ש"ח מלקוחותיו, משפחת נוימן, בין השנים 2008-2015. לאחר הליך גישור ממושך, פרנקל הודה באשמה על פי עובדות כתב האישום המתוקן והגיע להסדר טיעון עם התביעה. עם זאת, בהמשך ביקש פרנקל לחזור בו מהודאתו, בטענה ללחץ כבד, חשש להליכים בלתי חוקיים ושיקול דעת מוטעה. בית המשפט דחה את בקשתו, בקובעו כי פרנקל לא סיפק טעמים מיוחדים המצדיקים חזרה מהודאה, כנדרש בחוק. השופטת הדגישה את אופיים הוולונטרי והמוסכם של הליכי הגישור, והקשתה לדמיין מצב שבו ניתן יהיה לחזור בה מהודאה שניתנה במהלך הגישור. פרנקל לא הוכיח כל פגם ברצונו החופשי או קיומו של לחץ פסול, מה גם שהליך הגישור התנהל בנוחות והסתיים בהסדר טיעון שיזם פרנקל עצמו. יתר על כן, טענתו של פרנקל בדבר רצון כן לחשוף את האמת העובדתית לא הייתה משכנעת, שכן הוא רק ביקש לשנות את התשתית העובדתית של הרשעתו, ולא להוכיח את חפותו. עוד קבע בית המשפט כי המניע העיקרי של פרנקל היה לעכב את ההליכים ולהשיג יתרונות טקטיים, לאור ההיסטוריה הענפה שלו בהגשת בקשות דחייה ודחיית פעולות לאורך המשפט. השופט הגיע למסקנה כי האינטרס הציבורי בניהול יעיל של המשפט, בשילוב היעדר כנות ונסיבות חריגות, מצדיקים את דחיית בקשתו של פרנקל לחזור בו מהודאתו.