עת"א 39692-10-19

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את העתירה לאפשר לאדם המשרת עבודות שירות לצאת לחו"ל שכן השירות עצמו הוא פריבילגיה. העותר ביקש דחיות מרובות לתחילת עבודות השירות ובקשותיו לנסוע לא היו מוצדקות דיות. המשיב הפנה לפסיקות קודמות בהן נקבע כי אין להעמיס על הרשויות לספק את צרכיו של עובד השירות. עם זאת, השופט במקרה זה סבר כי יש מקום להבחין בין נסיעה לחו"ל הגורמת להפרעה לעבודות שירות לבין נסיעה שאינה כזו. השופטת הדגישה כי מטרת עבודות השירות היא שהעובד יישאר חופשי בעודו מרצה את עונשו בקפדנות וברציפות. השופט התייחס לתקנות המסמיכות את הנציב לאשר היעדרות של עובד שירות מהשירות בקהילה בנסיבות מסוימות. השופט התייחס גם למקרים קודמים שתמכו ברעיון כי יש לבחון את ההגבלות על עובדי השירות הקהילתי באופן פרטני. השופט לא הסכים עם הקביעה כי קיים חשש מובנה להימלטות מן הצדק בכל המקרים וציין כי העותר במקרה זה הוא בעל עסק שניהל את ההליך הפלילי במשך שנים מבלי להפריע לנסיעותיו. לפיכך פסק השופט לטובת העותר, בקובעו כי ההחלטה לדחות את בקשת העותר לצאת לחו"ל אינה סבירה. העותר נצטווה להודיע על כך לממונה על עבודות ציבוריות חמישה ימים לפני יציאתו המיועדת, ובהינתן שהוא נותן ערבות מתאימה, יש לאפשר לו לצאת לחו"ל למטרות האמורות, כל עוד הנסיעות אינן מפריעות לשירותו הקהילתי.