רע"פ 2889/08

תקציר

בית המשפט, לאחר שניתח טיעונים וחומרים נלווים, החליט לדחות את ערעור המדינה בעניין פרשנות סעיף 205 לחוק התכנון והבניה. הסוגיה המרכזית הייתה האם המדינה תוכל להעביר את ביצוע צו ההריסה מהנאשם לוועדה המקומית לאחר מתן גזר הדין. בית המשפט הגיע למסקנה כי החוק, כפי שהוא כתוב כיום, קובע כי החלטה כזו צריכה להתקבל בעת מתן גזר הדין, ודחה את טענת המדינה כי מדובר בהתאמה טכנית לאחר מתן גזר הדין. יתר על כן, היא הדגישה את כוונת המחוקק להגביל שינויים בצווים לאחר גזר הדין, תוך הדגשת הסדר שלילי כאשר היעדר הוראות מפורשות להעברת נטל ההוצאה לפועל מעיד על החלטה חקיקתית מכוונת נגדו. לכן, אם המדינה מבקשת שינוי, עליה לפעול לתיקוני חקיקה. למרות ההפרות המשפטיות החוזרות ונשנות של המשיב, בית המשפט עמד על כך שהצדק לא צריך לפרוץ גבולות פרשניים משפטיים. הדו"ח ציין כי נותרו דרכים משפטיות רבות לאכוף ציות לצווי הריסה, והציע אפשרויות כגון צווים מנהליים, פעולות שיפוטיות או עיצומים כספיים. פסק הדין נתמך על ידי השופטים ס' ג'ובראן והמשנה לנשיא א' ריבלין, שהסכימו על שימוש במנגנונים המשפטיים הקיימים לאכיפת הצווים. בסופו של דבר, החלטת בית המשפט מחזקת את העובדה שכל שינוי פרוצדורלי חייב לבוא מתיקוני חקיקה ולא שיפוטיים, ודוחה את המדינה להשתמש בסמכויותיה הקיימות כדי להבטיח ציות לצווי הריסה.