סע"ש 4877-05-18

תקציר

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכריע בעניינו של מדריך כושר, גבי גריידי, שעבד בחדר כושר שמפעילה הנתבעת, חברת התעופה אל על, במשך 22 שנה. השאלה הייתה האם גריידי היה שכיר או קבלן עצמאי. בית המשפט הכיר בגריידי כעובדת בהתבסס על מבחנים שונים לקביעת יחסי עבודה, לרבות מבחן השילוב, אשר בחן את רמת השתלבות עבודתה בפעילות הרגילה של אל על, מידת הפיקוח ורציפות העסקתה. בנוסף, שיטת התשלום, שהייתה חודשית ועקבית עם מעמד העובד, והיעדר ראיות להכנסה משמעותית ממקורות אחרים, הצביעו על יחסי עבודה. בית המשפט ייחס משקל נמוך לשיטת ההתקשרות, שבמסגרתה חודשו מדי שנה חוזים שקבעו כי גריידי הוא נותן שירותים עצמאי, שכן לא הוכח שלגריידי הייתה ברירה בעניין. אל על לא הצליחה להוכיח שכר חלופי, ולכן חושבו זכויותיה הסוציאליות על בסיס שכר הקבלן שקיבלה. בית המשפט פסק לגריידי פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, דמי חגים, דמי הבראה ושכר בתקופת האבל. עם זאת, תביעותיה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, אי תשלום הודעה מוקדמת, תשלומי ביטוח לאומי ונזק לא ממוני נדחו. בנוסף, בית המשפט קיבל חלקית את תביעתה הנגדית של אל על, ופסק להם פיצוי בגין אובדן הכנסות ודיווח שעות יתר. גריידי חויב לקבל פיצויי פיטורים בסך 110 אלף שקל, 17,136 שקל לפדיון חופשה, 14,995 שקל דמי חגים, 13,213 שקל להבראה ו-2,332 שקל שכר בזמן אבל, בצירוף פערי הצמדה וריבית. גריידי חויב גם לשלם לאל על 4,800 שקל בגין אובדן הכנסות ו-4,950 שקל בגין שעות דיווח יתר, עם הפרשי הצמדה וריבית. אל על חויבה לשאת בהוצאות המשפט של התובע בסך של 15,000 ₪. לשני הצדדים הייתה זכות ערעור חוקית לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.