ת"א 37095-03-21

תקציר

התובע במקרה זה טען לחזקה בנכס וביקש את פינוי הנתבע, בנימוק של זכויותיו בנכס, לרבות דיירות מוגנת והיתר מהבעלים להחזיק בנכס. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. ראשית, התובע לא הוכיח חזקה בנכס, שכן בתצהירו לא הצהיר על חזקה, ולא הייתה מחלוקת כי הוא כבר אינו הבעלים של הנכס. שנית, התובעת לא הוכיחה זכות דיירות מוגנת בנכס. הטענה העיקרית שהציג התובע הייתה כי לאביו היה חוזה חכירה מוגן, אשר הועבר לאמו ולאחר מכן אליו. עם זאת, התנאים להכרה בדייר נדחה לא התקיימו, והסתמכותו של התובע על הסכמים נוספים לתמיכה בתביעתו לא צלחה בשל חוסר עקביות וטענות לזיוף. בית המשפט הטיל ספק במהימנות עדויותיהם של התובע ואחיו, והתובע לא הצליח לספק ראיות מהימנות להיבטים מרכזיים בעניינו. בנוסף, התובע לא הצליח להוכיח אישור מבעלי הנכס להחזיק בנכס, שכן המסמכים הרלוונטיים לא הוגשו בהתאם לדרישות החוק, ולא זומן עד שיכול היה לאשר אישור זה. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת לא ביססה כל זכות בנכס, מה שמייתר את הדיון בזכויות הנתבע. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בתוך 30 יום.