עפ"ג 71791-03-23

תקציר

בפסק דין זה אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט קמא, ודחה את טענת המערער בדבר חישוב תקופת פסילת רישיון נהיגה. בית המשפט לא מצא סיבה מוצדקת לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, אשר דבק נכונה בסדרי הדין הקבועים בפקודת התעבורה. באופן ספציפי, תקופת הפסילה מתחילה רק עם הפקדת רישיון נהיגה או תצהיר – המאשר כי הרישיון אבד או לא היה ברשותו. בית משפט קמא קבע, כי המערער לא הפקיד את רישיונו ולא המציא תצהיר נדרש, ובכך נמנעה ספירת תקופת הפסילה. המערער ערער על כך בעילה של אי הבנה פרוצדורלית לעניין דרישת הפיקדון, מה גם שהפסילה הייתה אמורה לרוץ מיום שחרורו מהכלא. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי גם אם הפסילה מצוינת ממועד השחרור, פעולה אקטיבית, כגון הפקדת הרישיון, נדרשת על פי חוק. בהתייחסו לפסיקה הרלוונטית ולערעורים קודמים, הדגיש בית המשפט כי רשות הרישוי היא הפורום העיקרי לטיפול בענייני פסילה, כאשר החלטותיה של רשות זו כפופות לעתירות בבית המשפט לעניינים מנהליים. יתר על כן, עיון ברשומת הרשעתו הקודמת של המערער העלה עבירות נהיגה חוזרות ונשנות גם בתקופת הפסילה המשוערת, דבר המערער את ערעורו על הצדק. לפיכך נדחה הערעור, תוך קריצה לשיפור הבהירות הפרוצדורלית כדי למנוע בלבול עתידי על ידי הנחיית בתי המשפט להדגיש במפורש את הצורך בהפקדת רישיון. פסק הדין הדגיש את הסטנדרט המשפטי העקבי במקרים דומים וחזר על ההקפדה על הפרוטוקול המשפטי.