רע"א 4395/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המחלוקת הראשונית נסובה סביב השאלה למי יש להעביר את תשלומי הפיצויים, בעקבות תאונת עבודה שנגרמה למבקש. המבקש, שיוצג על ידי המבקש מס' 2 (עורך הדין), קיבל תשלום על ידי בית המשפט בסך 288,519 ₪ מהחברה בה עבדו בעקבות פגיעה בעבודה. עם זאת, מאחר שסכום העיקול על נכסי המבקש על ידי המשיבים 6-3 עלה על סכום הפיצוי, ביקשה המבטחת מבית המשפט הדרכה למי לשלם. בית משפט השלום פסק לטובת המשיבים, והביא את העותר ועורך הדין להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי, בהרכב השופט י' שיינמן, דחה את הערעור ואישר את החלטת בית משפט השלום. בפסק הדין צוין כי העיקולים קדמו להמחאת הזכויות שניתנו לעורך הדין וקיבלו קדימות עליה. עוד קבע בית המשפט כי התשלום של המבטחת לנושים, כפי שהורה בית משפט השלום, תקף, והבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה בשל עיתוי הבקשה. המבקשים, לרבות עורך הדין, ביקשו ערעור נוסף, שנדחה על ידי בית המשפט. נקבע כי המקרה לא עורר שאלה משפטית או ציבורית מעבר לאינטרסים הישירים של הצדדים המעורבים. פסק הדין חזר על קדימות העיקולים הקיימים על פני המחאת הזכויות המאוחרת יותר והדגיש כי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מקנה למבטח זכות להתנגד לתשלום פיצויים. עוד ציין בית המשפט כי את טענות המבקשים בדבר אי תפיסת רכיבים מסוימים מכספי הפיצויים יש להפנות לתיק ההוצאה לפועל. השופט שיינמן הדגיש כי למרות המצער, ניסיונו של עורך הדין להבטיח את שכר טרחתו באמצעות המחאת זכויות לא היה יעיל כנגד העיקולים הקודמים.