רע"א 3985/20

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לסכסוך בין המבקשים שהצטרפו לקיבוץ גת כתושבים לבין הקיבוץ עצמו. התושבים, 30 משפחות שהצטרפו לקיבוץ במסגרת פרויקט הרחבה, חתמו על הסכם משכנתא עם הקיבוץ, שגם התחייב להפנות את המשפחות לרשות מקרקעי ישראל לצורך התקשרות בחכירה. בין הצדדים התגלע סכסוך שהוביל לשתי תביעות נפרדות שהגישו שתי קבוצות של משפחות נגד הקיבוץ. בעוד התביעה הראשונה, שהוגשה על ידי 13 משפחות, ביקשה את אכיפת הסכם המשכנתא וצו מניעה להפניה לרשות מקרקעי ישראל, התביעה השנייה, שהוגשה על ידי המבקשים, ביקשה סעדים דומים. הקיבוץ השיב לשתי התביעות בבקשה לעכב את ההליכים, תוך שהוא מסתמך על סעיף בוררות בהסכם המשכנתא. החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבקשות אלה היו חלוקות; בית המשפט דחה את בקשת הקיבוץ בתביעה הראשונה, אך קיבל אותה בעניינם של המבקשים. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על ההחלטה, שהוחזרה לבית המשפט המחוזי להמשך מתן הסבר. לאחר שמיעת הצדדים, פסק בית המשפט המחוזי פעם נוספת לטובת הקיבוץ, הקפיא את ההליכים והפנה את הצדדים לבוררות. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט המחוזי עשה מספר טעויות בדין המצדיקות התערבות. טעויות אלה נגעו לאפיון ההסכם כבלתי אחיד, לסעיף הבוררות שאינו מפלה, ולהבחנה שנעשתה בין עניינם לבין תביעת אולרט הקודמת. עוד נטען, כי ההחלטה מעוררת שאלה עקרונית בנוגע לסעיפי בוררות בחוזים אחידים. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי בקשת המבקשים התבססה על נסיבותיו הפרטניות של המקרה וכי גם אם נעשו טעויות, אין בהן כדי להצדיק את קבלת הערעור. עוד ציינה השופטת כי שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט הפרוצדורלי בעניינים אלה משמעו כי ערכאת הערעור תתערב רק בנסיבות חריגות, שאינן קיימות במקרה זה. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה.