ת"א 1081-05-17

תקציר

התיק נסוב סביב הסכם פיתוח שנחתם בין התובעת לבין הנתבעים – עיריית אריאל, הוועדה המקומית לתכנון ובניה וחברה כלכלית – בנוגע לעבודות פיתוח במקרקעין של התובעת באריאל. ההסכם כלל סעיף שיפוט המגדיר את בתי המשפט בתל אביב כסמכות המוסמכת ליישב כל מחלוקת הנובעת מההסכם. לאחר שהתעוררה מחלוקת, תבע התובע את הנתבעים בבית המשפט המחוזי בלוד, בדרישה לפיצוי כספי משמעותי בגין הפרות לכאורה של ההסכם ורשלנות מנהלית בענייני תכנון ובנייה. עם זאת, הנתבעים הגישו בקשה לסילוק על הסף, בטענה כי לבית המשפט אין סמכות מהותית לדון בסכסוך, שעיקרו הפעלת סמכות שלטונית, וכי בית המשפט לעניינים מקומיים באזור הוא הפורום המתאים על פי הדין החל. התובע טען מנגד כי לבית המשפט סמכות המבוססת על הסעיף החוזי וכי הרכיב המנהלי בתיק אינו דומיננטי. בית המשפט קבע כי הסמכות המהותית בסכסוך נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים באזור, כמפורט בתקנות הרלוונטיות. התקנות מעניקות סמכות לבתי המשפט המקומיים בעניינים הקשורים לפעילות המועצות המקומיות, לרבות בעניינים חוזיים ותכנוניים. בית המשפט מצא כי חלק ניכר מטענות התובע נגעו להפעלת סמכות שלטונית על ידי הנתבעים וכי המרכיב המנהלי בתיק אף היה דומיננטי. לפיכך, סעיף השיפוט בהסכם, הנוגע לסמכות העניינית, אינו יכול לגבור על הרשות הממונה על פי התקנות. יתר על כן, בית המשפט מתח ביקורת על האיחור של הנתבעים בהעלאת חוסר הסמכות, וציין כי היה עליהם להציג טענה זו בשלב מוקדם יותר של ההליך. עם זאת, מאחר שהבקשה הוגשה לפני תחילת שלב ההוכחות, בית המשפט לא מצא לנכון לדחות את הטענה לחלוטין. תחת זאת, בית המשפט קבע כי יש לדחות את התביעה מלכתחילה, והותיר את התובע להגישה לגוף המוסמך – בית המשפט לעניינים מקומיים – והורה לנתבעים לפצות את התובע ביחד ולחוד בגין ההוצאות שנגרמו לו, בסך כולל של 20,000 ₪.