ת"א 592/04

תקציר

התובע, שהיה כלוא בכלא חרמון, תבע מהנתבע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה משני מקרים שונים של תקיפת אסירים אחרים ביום 14.6.01. לטענתו, הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפיו ולא הגנה עליו מפני התקיפות, דבר שהוביל לנכותו הנפשית. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שרשויות הכלא התרשלו בחובת הזהירות שלהן כלפיו. השופט לא מצא כל אינדיקציה לכך שהתוקפים היו מועדים לאלימות או שלרשויות הכלא היה ידע מוקדם על סכנה פוטנציאלית כלשהי לתובע. כמו כן, השופטת ציינה כי טענות התובע בדבר קשירת קשר וגמול מצד סגל בית הסוהר אינן מבוססות ומבוססות על השערות. בנוסף, הדגישה השופטת כי רשויות הכלא נקטו אמצעים מתאימים כדי להגן על התובע לאחר התקיפה הראשונה באמצעות העברתו לתא אחר ומתן טיפול רפואי לאחר התקיפה השנייה. עוד ציינה השופטת כי מצבו הנפשי הנוכחי של התובע לא נבע אך ורק מהתקיפות, אלא ככל הנראה נבע ממצבו הקודם. בסופו של דבר, השופט דחה את התביעה, וקבע כי הנתבע אינו אחראי לנזקי התובע.