ת"פ 14611-05-12

תקציר

שלושה נאשמים הורשעו בעבירות אלימות כלפי שלושה מתלוננים שגרמו להם לחבלות קשות. התקיפות בוצעו בנסיבות מחמירות באמצעות מקלות, ברזל וסכין, בעקבות סכסוך ממושך בין משפחות הנאשמים והקורבנות, לאחר גירושיהם של בתם של נאשם 1 וחאלד, אחד הקורבנות. הנאשמים נעצרו לזמן קצר והתקשרו בהסכם "סולחה", שכלל תשלום של 100 אלף שקל לקורבנות. מספר חודשים לאחר מכן, חמישה מבני משפחת הקורבנות תקפו שניים מבני משפחת הנאשמים, מה שהוביל לעונשי מאסר. הנאשמים היו מבוגרים ללא עבר פלילי, ותסקירי שירות המבחן תיארו אותם כאנשים מכובדים המשובצים במשפחתם ובקהילתם, שלא סביר שיפגעו שוב אם הסכסוך המשפחתי לא יימשך. האלימות תוכננה וגרמה לנזק משמעותי, המצדיק טווח ענישה של 6 חודשים עד 3 שנות מאסר, בנוסף לעבודות שירות והרתעה למאסר על תנאי, כך לפי התביעה. בתוך כך, ההגנה טענה להקלה בעונש, תוך שימת דגש על גילם של הנאשמים, היעדר עבר פלילי ומצבם הרפואי, וטענה כי משפחת הקורבנות מסוכסכת. יתר על כן, לנאשמים כבר היו השלכות, לרבות פגיעה במוניטין ותשלומי פיצויים גבוהים, והשיהוי של ארבע שנים בהגשת כתב האישום לא היה מוצדק. בהתחשב בכל הגורמים, לרבות חומרת העבירה, התנהגות הנאשמים, נסיבותיהם האישיות ושיהוי ההליך המשפטי, גזר השופט על כל אחד מהנאשמים 6 חודשי מאסר בפועל עם עבודות שירות, 24 חודשי מאסר על תנאי, 18 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות לא אלימות ופיצוי כספי לנפגעים. השופט הדגיש כי התנהגותה הבלתי ראויה של התביעה, שגרמה לשיהוי רב ועוול לנאשמים, מצדיקה עונש מקל, תוך הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל.