עע"מ 6240/12

תקציר

פסק הדין נסוב בעיקרו סביב שתי רמות של טענות שהעלו המערערים בעניינים תכנוניים ופרוצדורליים. המערערים ערערו על סמכותה של ועדת הערר לקיים דיון חוזר ועל תקינותו הפרוצדורלית של הדיון, וטענו כי אין הצדקה לקיים דיון חוזר שכן ההחלטה המקורית הייתה סופית והבקשה לדיון חוזר אינה ראויה. עם זאת, בית המשפט קבע כי לוועדות התכנון שיקול דעת מינהלי לבחון מחדש החלטות לטובת הציבור, תוך שמירה על גמישות בענייני תכנון, אלא אם הדבר פוגע באינטרס ההסתמכות. במישור התכנוני מדובר בשתי תכניות רלוונטיות לשימוש בקרקע: תכנית ג/304 ותכנית ג/555. בית המשפט מצא את תכנית ג/304 פסולה, שכן היא לא אושרה כדין, למרות חוסר עקביות מנהלית היסטורית. כתוצאה מכך, לא ניתן היה להנפיק היתרי בנייה במסגרת תכנית זו. באשר לתכנית ג/555, תעודתה עורערה, ובית המשפט קבע כי לא ניתנה למערערים הזדמנות הוגנת לטעון זאת במהלך הדיון החוזר. לפיכך הוחלט להעביר את התיק לוועדת הערר על מנת שהמערערים יציגו את טענותיהם בעניין התב"ע לפי תכנית ג/555. על ועדת הערר לבחון טענות אלה בגלוי, ללא התחייבות להחלטות קודמות. בנוסף, נדחתה טענת המערערים להיתר בניה לפי סעיף ד1 של תכנית ג/555, שעניינה שימושי קרקע קיימים, מאחר שהפיתוחים המבוקשים חרגו משימושים היסטוריים. תוך הכרה באי-סדרים פרוצדורליים, נמנע בית המשפט מלייחס להחלטתו שיקולי רקע אישיים, והתמקד בכשרותו המשפטית בלבד, והביא לקבלה חלקית של הערעור. ההחלטה הדגישה את הצורך בהגינות ובבחינה מקיפה של טענת התב"ע, מבלי להשליך עליה מאפיינים אישיים של המערערים.